وَٱلصَّـٰٓفَّـٰتِ صَفّٗا ﴿١﴾
(שבועה במלאכים) הערוכים בשורות,
بِسۡمِ ٱللَّهِ ٱلرَّحۡمَٰنِ ٱلرَّحِيمِ
وَٱلصَّـٰٓفَّـٰتِ صَفّٗا ﴿١﴾
(שבועה במלאכים) הערוכים בשורות,
فَٱلزَّـٰجِرَٰتِ زَجۡرٗا ﴿٢﴾
המזהירים (את בני האדם) מלעשות מעשים רעים,
فَٱلتَّـٰلِيَٰتِ ذِكۡرًا ﴿٣﴾
והקוראים להזכיר:
إِنَّ إِلَٰهَكُمۡ لَوَٰحِدٞ ﴿٤﴾
אכן אלוהכם הוא אחד,
رَّبُّ ٱلسَّمَٰوَٰتِ وَٱلۡأَرۡضِ وَمَا بَيۡنَهُمَا وَرَبُّ ٱلۡمَشَٰرِقِ ﴿٥﴾
ריבון השמים והארץ ואשר ביניהם, והוא ריבון הזריחות.
إِنَّا زَيَّنَّا ٱلسَّمَآءَ ٱلدُّنۡيَا بِزِينَةٍ ٱلۡكَوَاكِبِ ﴿٦﴾
אנו עיטרנו את הרקיע הראשון בכוכבים,
وَحِفۡظٗا مِّن كُلِّ شَيۡطَٰنٖ مَّارِدٖ ﴿٧﴾
ושמרנו עליו מפני כל השטנים המרדנים,
لَّا يَسَّمَّعُونَ إِلَى ٱلۡمَلَإِ ٱلۡأَعۡلَىٰ وَيُقۡذَفُونَ مِن كُلِّ جَانِبٖ ﴿٨﴾
כדי שלא יוכלו להקשיב בסתר לסודות הכנס העליון של המלאכים, מפני שאם הם ינסו הם יותקפו מכל עבר.
دُحُورٗاۖ وَلَهُمۡ عَذَابٞ وَاصِبٌ ﴿٩﴾
כך הם יגורשו, ואכן הם יסבלו מעונש נצחי.
إِلَّا مَنۡ خَطِفَ ٱلۡخَطۡفَةَ فَأَتۡبَعَهُۥ شِهَابٞ ثَاقِبٞ ﴿١٠﴾
אלא מי שהעיף מבט, מיד יכה בו כוכב שביט בוער.
فَٱسۡتَفۡتِهِمۡ أَهُمۡ أَشَدُّ خَلۡقًا أَم مَّنۡ خَلَقۡنَآۚ إِنَّا خَلَقۡنَٰهُم مِّن طِينٖ لَّازِبِۭ ﴿١١﴾
אז שאל אותם: “מה קשה יותר לברוא, האם אותם או את כל אשר בראנו? אכן בראנו אותם מטין דביק”.
بَلۡ عَجِبۡتَ وَيَسۡخَرُونَ ﴿١٢﴾
אבל, אתה מתפלא מהם והם מזלזלים בך,
وَإِذَا ذُكِّرُواْ لَا يَذۡكُرُونَ ﴿١٣﴾
ואם יזכירו להם, לא ייזכרו,
وَإِذَا رَأَوۡاْ ءَايَةٗ يَسۡتَسۡخِرُونَ ﴿١٤﴾
ואם ראו כל אות, יזלזלו בו,
وَقَالُوٓاْ إِنۡ هَٰذَآ إِلَّا سِحۡرٞ مُّبِينٌ ﴿١٥﴾
ויאמרו, “כי אין אלה אלא דברי קסם גלויים.
أَءِذَا مِتۡنَا وَكُنَّا تُرَابٗا وَعِظَٰمًا أَءِنَّا لَمَبۡعُوثُونَ ﴿١٦﴾
האם אחרי מותנו והיותנו עפר ועצמות, אכן נקום לתחייה?,
أَوَءَابَآؤُنَا ٱلۡأَوَّلُونَ ﴿١٧﴾
וגם אבותינו הראשונים?”
قُلۡ نَعَمۡ وَأَنتُمۡ دَٰخِرُونَ ﴿١٨﴾
אמור: “אכן כן! ואתם עלובים ובזויים ״.
فَإِنَّمَا هِيَ زَجۡرَةٞ وَٰحِدَةٞ فَإِذَا هُمۡ يَنظُرُونَ ﴿١٩﴾
ואכן רק תרועה אחת ואז עיניהם יראו.
وَقَالُواْ يَٰوَيۡلَنَا هَٰذَا يَوۡمُ ٱلدِّينِ ﴿٢٠﴾
ויאמרו: “אוי לנו! זה הוא יום הדין”.
هَٰذَا يَوۡمُ ٱلۡفَصۡلِ ٱلَّذِي كُنتُم بِهِۦ تُكَذِّبُونَ ﴿٢١﴾
זה יום הפסיקה אשר הייתם לו מתכחשים.
۞ٱحۡشُرُواْ ٱلَّذِينَ ظَلَمُواْ وَأَزۡوَٰجَهُمۡ وَمَا كَانُواْ يَعۡبُدُونَ ﴿٢٢﴾
קבצו את אלה אשר קפחו וזוגותיהם, ואת אשר היו עובדים.
مِن دُونِ ٱللَّهِ فَٱهۡدُوهُمۡ إِلَىٰ صِرَٰطِ ٱلۡجَحِيمِ ﴿٢٣﴾
מלבד אללה, והדריכו אותם בדרך המובילה שאולה
وَقِفُوهُمۡۖ إِنَّهُم مَّسۡـُٔولُونَ ﴿٢٤﴾
העמידו אותם כי הם אחראים
مَا لَكُمۡ لَا تَنَاصَرُونَ ﴿٢٥﴾
(ויאמר להם בזלזול): “מה לכם אשר לא תעזרו איש לרעהו?”
بَلۡ هُمُ ٱلۡيَوۡمَ مُسۡتَسۡلِمُونَ ﴿٢٦﴾
אכן, היום הם נכנעים.
وَأَقۡبَلَ بَعۡضُهُمۡ عَلَىٰ بَعۡضٖ يَتَسَآءَلُونَ ﴿٢٧﴾
הם יפנו זה אל זה, וישאלו זה את זה.
قَالُوٓاْ إِنَّكُمۡ كُنتُمۡ تَأۡتُونَنَا عَنِ ٱلۡيَمِينِ ﴿٢٨﴾
ויאמרו: “אתם נהגתם לבוא אלינו מימין...”.
قَالُواْ بَل لَّمۡ تَكُونُواْ مُؤۡمِنِينَ ﴿٢٩﴾
ויאמרו להם: “לא זה אתם שלא האמנתם!
وَمَا كَانَ لَنَا عَلَيۡكُم مِّن سُلۡطَٰنِۭۖ بَلۡ كُنتُمۡ قَوۡمٗا طَٰغِينَ ﴿٣٠﴾
לא הייתה לנו שום סמכות עליכם, כי אנשים רשעים הייתם.
فَحَقَّ عَلَيۡنَا قَوۡلُ رَبِّنَآۖ إِنَّا لَذَآئِقُونَ ﴿٣١﴾
ועכשיו דברו של ריבוני יתקיים בצדק נגדנו, והנה אנחנו טועמים.
فَأَغۡوَيۡنَٰكُمۡ إِنَّا كُنَّا غَٰوِينَ ﴿٣٢﴾
התעינו אתכם כי אנו בעצמנו היינו תועים”.
فَإِنَّهُمۡ يَوۡمَئِذٖ فِي ٱلۡعَذَابِ مُشۡتَرِكُونَ ﴿٣٣﴾
ביום ההוא, הם כולם יחלקו את העונש
إِنَّا كَذَٰلِكَ نَفۡعَلُ بِٱلۡمُجۡرِمِينَ ﴿٣٤﴾
כך אנחנו מטפלים ברשעים!
إِنَّهُمۡ كَانُوٓاْ إِذَا قِيلَ لَهُمۡ لَآ إِلَٰهَ إِلَّا ٱللَّهُ يَسۡتَكۡبِرُونَ ﴿٣٥﴾
כי כאשר נאמר להם, אין אלוה מלבד אללה, הם הפנו את גבם בגאוותנות.
وَيَقُولُونَ أَئِنَّا لَتَارِكُوٓاْ ءَالِهَتِنَا لِشَاعِرٖ مَّجۡنُونِۭ ﴿٣٦﴾
ואמרו: “האם נעזוב את אלילינו בגלל משורר משוגע?”.
بَلۡ جَآءَ بِٱلۡحَقِّ وَصَدَّقَ ٱلۡمُرۡسَلِينَ ﴿٣٧﴾
אבל הוא אכן הביא את הצדק, ואישר את מה שהביאו השליחים שקדמו לו,
إِنَّكُمۡ لَذَآئِقُواْ ٱلۡعَذَابِ ٱلۡأَلِيمِ ﴿٣٨﴾
ואכן אתם תטעמו את העונש הכואב!
وَمَا تُجۡزَوۡنَ إِلَّا مَا كُنتُمۡ تَعۡمَلُونَ ﴿٣٩﴾
ואתם לא תקבלו אלא את אשר הייתם עושים!
إِلَّا عِبَادَ ٱللَّهِ ٱلۡمُخۡلَصِينَ ﴿٤٠﴾
אלא עובדי אללה הנאמנים,
أُوْلَـٰٓئِكَ لَهُمۡ رِزۡقٞ مَّعۡلُومٞ ﴿٤١﴾
להם תוענק פרנסה בשפע,
فَوَٰكِهُ وَهُم مُّكۡرَمُونَ ﴿٤٢﴾
ופירות, והם אכן יחיו בכבוד,
فِي جَنَّـٰتِ ٱلنَّعِيمِ ﴿٤٣﴾
בגני העדן העליונים,
عَلَىٰ سُرُرٖ مُّتَقَٰبِلِينَ ﴿٤٤﴾
וינוחו על ספות, זה לצד זה,
يُطَافُ عَلَيۡهِم بِكَأۡسٖ مِّن مَّعِينِۭ ﴿٤٥﴾
ויגישו להם גביעים המלאים במשקה ממעיין,
بَيۡضَآءَ لَذَّةٖ لِّلشَّـٰرِبِينَ ﴿٤٦﴾
משקה לבן ותענוג לשותים.
لَا فِيهَا غَوۡلٞ وَلَا هُمۡ عَنۡهَا يُنزَفُونَ ﴿٤٧﴾
אשר לא יערפל את חושיהם ולא יגרום להם לשכרות.
وَعِندَهُمۡ قَٰصِرَٰتُ ٱلطَّرۡفِ عِينٞ ﴿٤٨﴾
ואצלם תהיינה צנועות ונאות לעין,
كَأَنَّهُنَّ بَيۡضٞ مَّكۡنُونٞ ﴿٤٩﴾
הן דומות לפנינים שמורות.
فَأَقۡبَلَ بَعۡضُهُمۡ عَلَىٰ بَعۡضٖ يَتَسَآءَلُونَ ﴿٥٠﴾
ואז הם ייגשו זה אל זה בשאלות.
قَالَ قَآئِلٞ مِّنۡهُمۡ إِنِّي كَانَ لِي قَرِينٞ ﴿٥١﴾
ואחד מהם יגיד: אכן היה לי פעם ידיד
يَقُولُ أَءِنَّكَ لَمِنَ ٱلۡمُصَدِّقِينَ ﴿٥٢﴾
אמר: ״ האם אתה מאמין בצדק.
أَءِذَا مِتۡنَا وَكُنَّا تُرَابٗا وَعِظَٰمًا أَءِنَّا لَمَدِينُونَ ﴿٥٣﴾
האם לאחר שנמות ונהיה לעפר ועצמות, בצדק נובא אל הדין?”
قَالَ هَلۡ أَنتُم مُّطَّلِعُونَ ﴿٥٤﴾
ואז יגיד: “האם אתם רוצים להביט ?”
فَٱطَّلَعَ فَرَءَاهُ فِي سَوَآءِ ٱلۡجَحِيمِ ﴿٥٥﴾
ואז יביטו ויראו אותו עמוק בגיהינום.
قَالَ تَٱللَّهِ إِن كِدتَّ لَتُرۡدِينِ ﴿٥٦﴾
אמר: “אני נשבע באללה! כמעט הובלת גם אותי אל החורבן
وَلَوۡلَا نِعۡمَةُ رَبِّي لَكُنتُ مِنَ ٱلۡمُحۡضَرِينَ ﴿٥٧﴾
אם לא היה חסדו של ריבוני, הייתי גם נזרק לגיהינום!”.
أَفَمَا نَحۡنُ بِمَيِّتِينَ ﴿٥٨﴾
(ואז הוא יגיד אל חבריו)”האם אנחנו לא נטעם עוד מוות,
إِلَّا مَوۡتَتَنَا ٱلۡأُولَىٰ وَمَا نَحۡنُ بِمُعَذَّبِينَ ﴿٥٩﴾
מלבד המוות הראשון? והאם כאן לא ניענש
إِنَّ هَٰذَا لَهُوَ ٱلۡفَوۡزُ ٱلۡعَظِيمُ ﴿٦٠﴾
אכן, זה הוא הניצחון האדיר!”.
لِمِثۡلِ هَٰذَا فَلۡيَعۡمَلِ ٱلۡعَٰمِلُونَ ﴿٦١﴾
בדיוק לזה שואפים האנשים העושים את הטוב!
أَذَٰلِكَ خَيۡرٞ نُّزُلًا أَمۡ شَجَرَةُ ٱلزَّقُّومِ ﴿٦٢﴾
האם “עץ הזקום” עדיף על פני גן העדן?
إِنَّا جَعَلۡنَٰهَا فِتۡنَةٗ لِّلظَّـٰلِمِينَ ﴿٦٣﴾
העץ אשר הועדנו כמבחן לרשעים
إِنَّهَا شَجَرَةٞ تَخۡرُجُ فِيٓ أَصۡلِ ٱلۡجَحِيمِ ﴿٦٤﴾
והוא עץ העולה ממעמקי השאול,
طَلۡعُهَا كَأَنَّهُۥ رُءُوسُ ٱلشَّيَٰطِينِ ﴿٦٥﴾
פירותיו הם כמו ראשיהם של השטנים!
فَإِنَّهُمۡ لَأٓكِلُونَ مِنۡهَا فَمَالِـُٔونَ مِنۡهَا ٱلۡبُطُونَ ﴿٦٦﴾
הם יאכלו מזה וימלאו בזה את בטנם.
ثُمَّ إِنَّ لَهُمۡ عَلَيۡهَا لَشَوۡبٗا مِّنۡ حَمِيمٖ ﴿٦٧﴾
ולאחר מכן הם ישתו מים רותחים,
ثُمَّ إِنَّ مَرۡجِعَهُمۡ لَإِلَى ٱلۡجَحِيمِ ﴿٦٨﴾
ולאחר מכן הם ודאי ישובו אל השאול.
إِنَّهُمۡ أَلۡفَوۡاْ ءَابَآءَهُمۡ ضَآلِّينَ ﴿٦٩﴾
הם גילו שאבותיהם תעו בדרך,
فَهُمۡ عَلَىٰٓ ءَاثَٰرِهِمۡ يُهۡرَعُونَ ﴿٧٠﴾
ואז מיהרו ללכת בעקבותיהם.
وَلَقَدۡ ضَلَّ قَبۡلَهُمۡ أَكۡثَرُ ٱلۡأَوَّلِينَ ﴿٧١﴾
ובהחלט, קדמו להם הרבה אשר תעו בדרך
وَلَقَدۡ أَرۡسَلۡنَا فِيهِم مُّنذِرِينَ ﴿٧٢﴾
וכבר שלחנו אליהם מזהירים.
فَٱنظُرۡ كَيۡفَ كَانَ عَٰقِبَةُ ٱلۡمُنذَرِينَ ﴿٧٣﴾
וראה מה היה סופם של המוזהרים,
إِلَّا عِبَادَ ٱللَّهِ ٱلۡمُخۡلَصِينَ ﴿٧٤﴾
פרט לעובדי אללה המסורים.
وَلَقَدۡ نَادَىٰنَا نُوحٞ فَلَنِعۡمَ ٱلۡمُجِيبُونَ ﴿٧٥﴾
וכבר קרא אלינו נוח, וכמה טובה הייתה תגובתנו!
وَنَجَّيۡنَٰهُ وَأَهۡلَهُۥ مِنَ ٱلۡكَرۡبِ ٱلۡعَظِيمِ ﴿٧٦﴾
וחילצנו אותו ואת בני ביתו מהאסון האדיר,
وَجَعَلۡنَا ذُرِّيَّتَهُۥ هُمُ ٱلۡبَاقِينَ ﴿٧٧﴾
ועשינו כך שהצאצאים שלו יהיו היחידים הנשארים.
وَتَرَكۡنَا عَلَيۡهِ فِي ٱلۡأٓخِرِينَ ﴿٧٨﴾
והשארנו את זכרו לדורות הבאים.
سَلَٰمٌ عَلَىٰ نُوحٖ فِي ٱلۡعَٰلَمِينَ ﴿٧٩﴾
השלום הוא על נוח בין כל העולמים!
إِنَّا كَذَٰلِكَ نَجۡزِي ٱلۡمُحۡسِنِينَ ﴿٨٠﴾
כך נגמול לצדיקים!
إِنَّهُۥ مِنۡ عِبَادِنَا ٱلۡمُؤۡمِنِينَ ﴿٨١﴾
כי הוא מעבדינו המאמינים
ثُمَّ أَغۡرَقۡنَا ٱلۡأٓخَرِينَ ﴿٨٢﴾
אחרי כן הטבענו את האחרים.
۞وَإِنَّ مِن شِيعَتِهِۦ لَإِبۡرَٰهِيمَ ﴿٨٣﴾
וגם בדרכו (המשיך) אברהם.
إِذۡ جَآءَ رَبَّهُۥ بِقَلۡبٖ سَلِيمٍ ﴿٨٤﴾
הוא פנה לריבונו בלב שלם
إِذۡ قَالَ لِأَبِيهِ وَقَوۡمِهِۦ مَاذَا تَعۡبُدُونَ ﴿٨٥﴾
והוא אמר לאביו ולבני עמו: “מה זה הדבר הזה אשר אתם עובדים?”
أَئِفۡكًا ءَالِهَةٗ دُونَ ٱللَّهِ تُرِيدُونَ ﴿٨٦﴾
האם אתם רוצים לעבוד שקר מלבד אללה?
فَمَا ظَنُّكُم بِرَبِّ ٱلۡعَٰلَمِينَ ﴿٨٧﴾
מה אתם חושבים על ריבון העולמים?
فَنَظَرَ نَظۡرَةٗ فِي ٱلنُّجُومِ ﴿٨٨﴾
אז הוא הביט בכוכבים,
فَقَالَ إِنِّي سَقِيمٞ ﴿٨٩﴾
ואז אמר: “אכן אני חולה!”
فَتَوَلَّوۡاْ عَنۡهُ مُدۡبِرِينَ ﴿٩٠﴾
אז הם הפנו אליו את גבם והלכו משם.
فَرَاغَ إِلَىٰٓ ءَالِهَتِهِمۡ فَقَالَ أَلَا تَأۡكُلُونَ ﴿٩١﴾
והוא מיהר אל אליליהם ופנה אליהם בשאלה: “מדוע אינכם אוכלים,
مَا لَكُمۡ لَا تَنطِقُونَ ﴿٩٢﴾
ולמה אינכם מדברים?”.
فَرَاغَ عَلَيۡهِمۡ ضَرۡبَۢا بِٱلۡيَمِينِ ﴿٩٣﴾
ואז הוא התנפל עליהם ביד ימין.
فَأَقۡبَلُوٓاْ إِلَيۡهِ يَزِفُّونَ ﴿٩٤﴾
בני עמו באו אליו בזעם.
قَالَ أَتَعۡبُدُونَ مَا تَنۡحِتُونَ ﴿٩٥﴾
אבל הוא אמר להם, “האם תעבדו את אשר תפסלו,
وَٱللَّهُ خَلَقَكُمۡ وَمَا تَعۡمَلُونَ ﴿٩٦﴾
אף כי אללה ברא אתכם ואת מעשה ידיכם?”
قَالُواْ ٱبۡنُواْ لَهُۥ بُنۡيَٰنٗا فَأَلۡقُوهُ فِي ٱلۡجَحِيمِ ﴿٩٧﴾
הם אמרו: “בנו לו כבשן, השליכו אותו אל תוך האש!”
فَأَرَادُواْ بِهِۦ كَيۡدٗا فَجَعَلۡنَٰهُمُ ٱلۡأَسۡفَلِينَ ﴿٩٨﴾
הם רצו לפגוע בו, אך אנו העלבנו אותם!
وَقَالَ إِنِّي ذَاهِبٌ إِلَىٰ رَبِّي سَيَهۡدِينِ ﴿٩٩﴾
והוא אמר: “אני הולך אל ריבוני והוא ידריך אותי.
رَبِّ هَبۡ لِي مِنَ ٱلصَّـٰلِحِينَ ﴿١٠٠﴾
“ריבוני! הענק לי בן אשר יהיה מהצדיקים.
فَبَشَّرۡنَٰهُ بِغُلَٰمٍ حَلِيمٖ ﴿١٠١﴾
אז בישרנו לו על בן סבלן.
فَلَمَّا بَلَغَ مَعَهُ ٱلسَّعۡيَ قَالَ يَٰبُنَيَّ إِنِّيٓ أَرَىٰ فِي ٱلۡمَنَامِ أَنِّيٓ أَذۡبَحُكَ فَٱنظُرۡ مَاذَا تَرَىٰۚ قَالَ يَـٰٓأَبَتِ ٱفۡعَلۡ مَا تُؤۡمَرُۖ سَتَجِدُنِيٓ إِن شَآءَ ٱللَّهُ مِنَ ٱلصَّـٰبِرِينَ ﴿١٠٢﴾
וכאשר הוא הגיע לגיל אשר יכול לעבוד אתו, אמר: ״ הוי בני! ראיתי בשנתי (בחלום) כי עליי לזבוח אותך, הגד לי, מה דעתך?” אמר: “הוי אבי! עשה את מה שצווית לעשות, ואם ירצה אללה, תמצא אותי בין הסבלנים”
فَلَمَّآ أَسۡلَمَا وَتَلَّهُۥ لِلۡجَبِينِ ﴿١٠٣﴾
וכאשר שניהם התמסרו לאללה, והניח את בנו על הפנים
وَنَٰدَيۡنَٰهُ أَن يَـٰٓإِبۡرَٰهِيمُ ﴿١٠٤﴾
קראנו אליו: “הוי אברהם“
قَدۡ صَدَّقۡتَ ٱلرُّءۡيَآۚ إِنَّا كَذَٰلِكَ نَجۡزِي ٱلۡمُحۡسِنِينَ ﴿١٠٥﴾
כבר קיימת את החלום, ואכן אנחנו נגמול היטב לעושי הטוב”
إِنَّ هَٰذَا لَهُوَ ٱلۡبَلَـٰٓؤُاْ ٱلۡمُبِينُ ﴿١٠٦﴾
זה אכן היה ניסיון בהיר.
وَفَدَيۡنَٰهُ بِذِبۡحٍ عَظِيمٖ ﴿١٠٧﴾
ואחר-כך פרינו אותו על-ידי זבח גדול (כבש).
وَتَرَكۡنَا عَلَيۡهِ فِي ٱلۡأٓخِرِينَ ﴿١٠٨﴾
והשארנו לו זכר בדורות שאחריו,.
سَلَٰمٌ عَلَىٰٓ إِبۡرَٰهِيمَ ﴿١٠٩﴾
השלום והברכה יהיו על אברהם!
كَذَٰلِكَ نَجۡزِي ٱلۡمُحۡسِنِينَ ﴿١١٠﴾
כך נגמול לעושי הטוב!
إِنَّهُۥ مِنۡ عِبَادِنَا ٱلۡمُؤۡمِنِينَ ﴿١١١﴾
כי הוא מעבדינו המאמינים.
وَبَشَّرۡنَٰهُ بِإِسۡحَٰقَ نَبِيّٗا مِّنَ ٱلصَّـٰلِحِينَ ﴿١١٢﴾
כך בישרנו לו על יצחק, נביא מהצדיקים.
وَبَٰرَكۡنَا عَلَيۡهِ وَعَلَىٰٓ إِسۡحَٰقَۚ وَمِن ذُرِّيَّتِهِمَا مُحۡسِنٞ وَظَالِمٞ لِّنَفۡسِهِۦ مُبِينٞ ﴿١١٣﴾
ובירכנו אותו ואת יצחק. חלק מצאצאיהם היו צדיקים גמורים, וחלק היו חוטאים גמורים.
وَلَقَدۡ مَنَنَّا عَلَىٰ مُوسَىٰ وَهَٰرُونَ ﴿١١٤﴾
ומחסדנו גם עשינו טובה למשה ואהרון,
وَنَجَّيۡنَٰهُمَا وَقَوۡمَهُمَا مِنَ ٱلۡكَرۡبِ ٱلۡعَظِيمِ ﴿١١٥﴾
וחילצנו אותם ואת בני עמם מהאסון האדיר.
وَنَصَرۡنَٰهُمۡ فَكَانُواْ هُمُ ٱلۡغَٰلِبِينَ ﴿١١٦﴾
עזרנו להם, ואז הם היו המנצחים.
وَءَاتَيۡنَٰهُمَا ٱلۡكِتَٰبَ ٱلۡمُسۡتَبِينَ ﴿١١٧﴾
ונתנו להם את הספר המבואר
وَهَدَيۡنَٰهُمَا ٱلصِّرَٰطَ ٱلۡمُسۡتَقِيمَ ﴿١١٨﴾
והדרכנו אותם בדרך הישר,
وَتَرَكۡنَا عَلَيۡهِمَا فِي ٱلۡأٓخِرِينَ ﴿١١٩﴾
והותרנו לשניהם זכר בדורות הבאים.
سَلَٰمٌ عَلَىٰ مُوسَىٰ وَهَٰرُونَ ﴿١٢٠﴾
השלום והברכה על משה ואהרון!
إِنَّا كَذَٰلِكَ نَجۡزِي ٱلۡمُحۡسِنِينَ ﴿١٢١﴾
כך אנחנו גומלים לעושי הטוב.
إِنَّهُمَا مِنۡ عِبَادِنَا ٱلۡمُؤۡمِنِينَ ﴿١٢٢﴾
שניהם (בצדק) היו מעבדינו הנאמנים.
وَإِنَّ إِلۡيَاسَ لَمِنَ ٱلۡمُرۡسَلِينَ ﴿١٢٣﴾
גם אליהו היה אחד מהשליחים.
إِذۡ قَالَ لِقَوۡمِهِۦٓ أَلَا تَتَّقُونَ ﴿١٢٤﴾
והוא אמר לבני עמו: “האם לא תיראו את אללה?.
أَتَدۡعُونَ بَعۡلٗا وَتَذَرُونَ أَحۡسَنَ ٱلۡخَٰلِقِينَ ﴿١٢٥﴾
אתם עובדים את הבעל (אליל כנעני) ונוטשים את הטוב בבוראים,
ٱللَّهَ رَبَّكُمۡ وَرَبَّ ءَابَآئِكُمُ ٱلۡأَوَّلِينَ ﴿١٢٦﴾
אללה ריבונכם, וריבון אבותיכם הראשונים?”
فَكَذَّبُوهُ فَإِنَّهُمۡ لَمُحۡضَرُونَ ﴿١٢٧﴾
אך הם כפרו בו, ולכן הם יצטרכו לתת את הדין.
إِلَّا عِبَادَ ٱللَّهِ ٱلۡمُخۡلَصِينَ ﴿١٢٨﴾
חוץ מעבדי אללה הנאמנים.
وَتَرَكۡنَا عَلَيۡهِ فِي ٱلۡأٓخِرِينَ ﴿١٢٩﴾
והשארנו לו זכר בדורות שאחריו,
سَلَٰمٌ عَلَىٰٓ إِلۡ يَاسِينَ ﴿١٣٠﴾
השלום והברכה על אליהו!
إِنَّا كَذَٰلِكَ نَجۡزِي ٱلۡمُحۡسِنِينَ ﴿١٣١﴾
כך נגמול למיטיבים.
إِنَّهُۥ مِنۡ عِبَادِنَا ٱلۡمُؤۡمِنِينَ ﴿١٣٢﴾
והוא אכן היה מעבדינו הנאמנים.
وَإِنَّ لُوطٗا لَّمِنَ ٱلۡمُرۡسَلِينَ ﴿١٣٣﴾
וגם לוט הוא אחד השליחים.
إِذۡ نَجَّيۡنَٰهُ وَأَهۡلَهُۥٓ أَجۡمَعِينَ ﴿١٣٤﴾
חילצנו אותו ואת בני ביתו,
إِلَّا عَجُوزٗا فِي ٱلۡغَٰبِرِينَ ﴿١٣٥﴾
חוץ מקשישה אשר נותרה עם הנענשים.
ثُمَّ دَمَّرۡنَا ٱلۡأٓخَرِينَ ﴿١٣٦﴾
לאחר מכן הכחדנו את כל השאר.
وَإِنَّكُمۡ لَتَمُرُّونَ عَلَيۡهِم مُّصۡبِحِينَ ﴿١٣٧﴾
אתם עוברים על פניהם ביום,
وَبِٱلَّيۡلِۚ أَفَلَا تَعۡقِلُونَ ﴿١٣٨﴾
ובלילה, הן, אינכם מבינים?.
وَإِنَّ يُونُسَ لَمِنَ ٱلۡمُرۡسَلِينَ ﴿١٣٩﴾
וגם יונה היה אכן אחד מהשליחים.
إِذۡ أَبَقَ إِلَى ٱلۡفُلۡكِ ٱلۡمَشۡحُونِ ﴿١٤٠﴾
הוא ברח אל האונייה העמוסה,
فَسَاهَمَ فَكَانَ مِنَ ٱلۡمُدۡحَضِينَ ﴿١٤١﴾
אז הם הפילו גורל, והוא זה שהפסיד (אז הם השליכו אותו מהאונייה)
فَٱلۡتَقَمَهُ ٱلۡحُوتُ وَهُوَ مُلِيمٞ ﴿١٤٢﴾
והלוויתן בלע אותו בעודו (יונה) מאשים את עצמו.
فَلَوۡلَآ أَنَّهُۥ كَانَ مِنَ ٱلۡمُسَبِّحِينَ ﴿١٤٣﴾
ואם הוא לא היה מהמשבחים (את אללה),
لَلَبِثَ فِي بَطۡنِهِۦٓ إِلَىٰ يَوۡمِ يُبۡعَثُونَ ﴿١٤٤﴾
אז הוא היה נשאר בבטנו עד יום תחיית-המתים,
۞فَنَبَذۡنَٰهُ بِٱلۡعَرَآءِ وَهُوَ سَقِيمٞ ﴿١٤٥﴾
אז זרקנו אותו כשהוא חלש אל החוף החשוף,
وَأَنۢبَتۡنَا عَلَيۡهِ شَجَرَةٗ مِّن يَقۡطِينٖ ﴿١٤٦﴾
והצמחנו מעליו עץ קיקיון (דלעת).
وَأَرۡسَلۡنَٰهُ إِلَىٰ مِاْئَةِ أَلۡفٍ أَوۡ يَزِيدُونَ ﴿١٤٧﴾
ואחר-כך שלחנו אותו להזהיר עיר שתושביה מאה אלף או יותר,
فَـَٔامَنُواْ فَمَتَّعۡنَٰهُمۡ إِلَىٰ حِينٖ ﴿١٤٨﴾
והם האמינו, על כן נתנו להם ליהנות לזמן מה
فَٱسۡتَفۡتِهِمۡ أَلِرَبِّكَ ٱلۡبَنَاتُ وَلَهُمُ ٱلۡبَنُونَ ﴿١٤٩﴾
ושאל אותם “האם לריבונך הבנות ולהם הבנים?”
أَمۡ خَلَقۡنَا ٱلۡمَلَـٰٓئِكَةَ إِنَٰثٗا وَهُمۡ شَٰهِدُونَ ﴿١٥٠﴾
האם בראנו את המלאכים נקבות והם היו עדים?.
أَلَآ إِنَّهُم مِّنۡ إِفۡكِهِمۡ لَيَقُولُونَ ﴿١٥١﴾
הרי זה אחד משקריהם כשהם אומרים:
وَلَدَ ٱللَّهُ وَإِنَّهُمۡ لَكَٰذِبُونَ ﴿١٥٢﴾
“אללה הוליד ילד”, ואכן הם משקרים!
أَصۡطَفَى ٱلۡبَنَاتِ عَلَى ٱلۡبَنِينَ ﴿١٥٣﴾
האם אללה העדיף את הבנות על הבנים?
مَا لَكُمۡ كَيۡفَ تَحۡكُمُونَ ﴿١٥٤﴾
מה קורה לכם הכיצד תשפטו?!
أَفَلَا تَذَكَّرُونَ ﴿١٥٥﴾
האם לא היזכרו?
أَمۡ لَكُمۡ سُلۡطَٰنٞ مُّبِينٞ ﴿١٥٦﴾
או שיש לכם הוכחה ברורה?
فَأۡتُواْ بِكِتَٰبِكُمۡ إِن كُنتُمۡ صَٰدِقِينَ ﴿١٥٧﴾
אם אתם אכן צודקים, הביאו את ספריכם שלכם!
وَجَعَلُواْ بَيۡنَهُۥ وَبَيۡنَ ٱلۡجِنَّةِ نَسَبٗاۚ وَلَقَدۡ عَلِمَتِ ٱلۡجِنَّةُ إِنَّهُمۡ لَمُحۡضَرُونَ ﴿١٥٨﴾
(הם טוענים) כי קיימת שותפות בין אללה והשדים, אך השדים יודעים כי יובאו לדין (בפני אללה).
سُبۡحَٰنَ ٱللَّهِ عَمَّا يَصِفُونَ ﴿١٥٩﴾
ישתבח אללה ממה שמתארים אותו.
إِلَّا عِبَادَ ٱللَّهِ ٱلۡمُخۡلَصِينَ ﴿١٦٠﴾
חוץ מעובדי אללה הנאמנים.
فَإِنَّكُمۡ وَمَا تَعۡبُدُونَ ﴿١٦١﴾
אתם ומה שעובדים,
مَآ أَنتُمۡ عَلَيۡهِ بِفَٰتِنِينَ ﴿١٦٢﴾
לא תוכלו להדיח איש,
إِلَّا مَنۡ هُوَ صَالِ ٱلۡجَحِيمِ ﴿١٦٣﴾
מלבד אלה שעתידים להיצלות בגיהינום.
وَمَامِنَّآ إِلَّا لَهُۥ مَقَامٞ مَّعۡلُومٞ ﴿١٦٤﴾
“לכל אחד מאתנו מקום קבוע,
وَإِنَّا لَنَحۡنُ ٱلصَّآفُّونَ ﴿١٦٥﴾
ואנו ערוכים שורות שורות,
وَإِنَّا لَنَحۡنُ ٱلۡمُسَبِّحُونَ ﴿١٦٦﴾
ואכן אנחנו המשבחים (את אללה)”.
وَإِن كَانُواْ لَيَقُولُونَ ﴿١٦٧﴾
ואם נהגו לומר:
لَوۡ أَنَّ عِندَنَا ذِكۡرٗا مِّنَ ٱلۡأَوَّلِينَ ﴿١٦٨﴾
“לו הייתה אתנו אזהרה מן הראשונים,
لَكُنَّا عِبَادَ ٱللَّهِ ٱلۡمُخۡلَصِينَ ﴿١٦٩﴾
כי אז היינו עובדי אללה הנאמנים”.
فَكَفَرُواْ بِهِۦۖ فَسَوۡفَ يَعۡلَمُونَ ﴿١٧٠﴾
הן, הם התכחשו לו, ואחר כך יידעו.
وَلَقَدۡ سَبَقَتۡ كَلِمَتُنَا لِعِبَادِنَا ٱلۡمُرۡسَلِينَ ﴿١٧١﴾
ואכן, כבר יצאה מילתנו אל עבדינו, השליחים,
إِنَّهُمۡ لَهُمُ ٱلۡمَنصُورُونَ ﴿١٧٢﴾
והובטח להם שהם ינצחו,
وَإِنَّ جُندَنَا لَهُمُ ٱلۡغَٰلِبُونَ ﴿١٧٣﴾
וכי גדודינו הם אשר יגברו.
فَتَوَلَّ عَنۡهُمۡ حَتَّىٰ حِينٖ ﴿١٧٤﴾
לכן התרחק מהם לזמן־מה,
وَأَبۡصِرۡهُمۡ فَسَوۡفَ يُبۡصِرُونَ ﴿١٧٥﴾
וחכה בסבלנות וסופם שיראו גם הם.
أَفَبِعَذَابِنَا يَسۡتَعۡجِلُونَ ﴿١٧٦﴾
היבקשו אפוא לזרז את בוא עונשנו?
فَإِذَا نَزَلَ بِسَاحَتِهِمۡ فَسَآءَ صَبَاحُ ٱلۡمُنذَرِينَ ﴿١٧٧﴾
הן, אם יירד על חצרם, רע ומר יהיה יומם של המוזהרים.
وَتَوَلَّ عَنۡهُمۡ حَتَّىٰ حِينٖ ﴿١٧٨﴾
לכן התרחק מהם לזמן־מה,
وَأَبۡصِرۡ فَسَوۡفَ يُبۡصِرُونَ ﴿١٧٩﴾
וחכה בסבלנות וסופם שיראו גם הם.
سُبۡحَٰنَ رَبِّكَ رَبِّ ٱلۡعِزَّةِ عَمَّا يَصِفُونَ ﴿١٨٠﴾
ישתבח שם ריבונך, רב הכוח, הנעלה מעל לכל אשר מיחסים לו,
وَسَلَٰمٌ عَلَى ٱلۡمُرۡسَلِينَ ﴿١٨١﴾
ושלום על השליחים
وَٱلۡحَمۡدُ لِلَّهِ رَبِّ ٱلۡعَٰلَمِينَ ﴿١٨٢﴾
והתודה לאללה ריבון העולמים.