quranm◉

Hizb 2

Range
from 2:92 to 2:157
Surahs covered
תרגום
66 תרגום

◉

2:92

وَلَقَدۡ جَآءَكُم مُّوسَىٰ بِٱلۡبَيِّنَٰتِ ثُمَّ ٱتَّخَذۡتُمُ ٱلۡعِجۡلَ مِنۢ بَعۡدِهِۦ وَأَنتُمۡ ظَٰلِمُونَ ﴿92﴾

ומשה כבר הביא לכם אותות בהירים, ובכל זאת לקחתם את העגל (כאלוה) בהעדרו, והייתם חוטאים.

2:93

وَإِذۡ أَخَذۡنَا مِيثَٰقَكُمۡ وَرَفَعۡنَا فَوۡقَكُمُ ٱلطُّورَ خُذُواْ مَآ ءَاتَيۡنَٰكُم بِقُوَّةٖ وَٱسۡمَعُواْۖ قَالُواْ سَمِعۡنَا وَعَصَيۡنَا وَأُشۡرِبُواْ فِي قُلُوبِهِمُ ٱلۡعِجۡلَ بِكُفۡرِهِمۡۚ قُلۡ بِئۡسَمَا يَأۡمُرُكُم بِهِۦٓ إِيمَٰنُكُمۡ إِن كُنتُم مُّؤۡمِنِينَ ﴿93﴾

וכאשר כרתנו אתכם את הברית, והרמנו את ההר מעליכם. (ואמרנו): “אחזו בחזקה את אשר נתנו לכם וצייתו”. הם אמרו: “שמענו, אך, לא נציית”, כי בכפירתם הם ספגו את העגל בלבבותיהם. אמור: “כה נורא המעשה אשר אמונתכם מצווה עליכם, אם באמת מאמינים אתם.”

2:94

قُلۡ إِن كَانَتۡ لَكُمُ ٱلدَّارُ ٱلۡأٓخِرَةُ عِندَ ٱللَّهِ خَالِصَةٗ مِّن دُونِ ٱلنَّاسِ فَتَمَنَّوُاْ ٱلۡمَوۡتَ إِن كُنتُمۡ صَٰدِقِينَ ﴿94﴾

אמור: “האם רק לכם בלבד, ולא לכל האנשים, מיועד העולם הבא אצל אללה, הרי עליכם לבקש את המוות אם אתם צודקים?”

2:95

وَلَن يَتَمَنَّوۡهُ أَبَدَۢا بِمَا قَدَّمَتۡ أَيۡدِيهِمۡۚ وَٱللَّهُ عَلِيمُۢ بِٱلظَّـٰلِمِينَ ﴿95﴾

אך, הם לעולם לא יבקשו (למות), בשל כל(החטאים) שהקדימו ידיהם, כי אללה מכיר את החוטאים.

2:96

وَلَتَجِدَنَّهُمۡ أَحۡرَصَ ٱلنَّاسِ عَلَىٰ حَيَوٰةٖ وَمِنَ ٱلَّذِينَ أَشۡرَكُواْۚ يَوَدُّ أَحَدُهُمۡ لَوۡ يُعَمَّرُ أَلۡفَ سَنَةٖ وَمَا هُوَ بِمُزَحۡزِحِهِۦ مِنَ ٱلۡعَذَابِ أَن يُعَمَّرَۗ وَٱللَّهُ بَصِيرُۢ بِمَا يَعۡمَلُونَ ﴿96﴾

תמצאם נאחזים בחיים יותר מכל אדם אחר, ומכל אלה אשר שיתפו, וכל אחד מהם מקווה לחיות אלף שנה, ואולם, אם יאריך ימים, זה לא יחלץ אותו מן העונש, כי אללה רואה את מעשיהם.

2:97

قُلۡ مَن كَانَ عَدُوّٗا لِّـجِبۡرِيلَ فَإِنَّهُۥ نَزَّلَهُۥ عَلَىٰ قَلۡبِكَ بِإِذۡنِ ٱللَّهِ مُصَدِّقٗا لِّمَا بَيۡنَ يَدَيۡهِ وَهُدٗى وَبُشۡرَىٰ لِلۡمُؤۡمِنِينَ ﴿97﴾

אמור, כל מי שהוא אויב של (המלאך) גבריאל, אשר הוריד אותו (הקוראן) אל לבך ברשות אללה, למען יאשר את (הנכון) אשר לפניו, ואשר הוא הדרכה ובשורה טובה למאמינים.

2:98

مَن كَانَ عَدُوّٗا لِّلَّهِ وَمَلَـٰٓئِكَتِهِۦ وَرُسُلِهِۦ وَجِبۡرِيلَ وَمِيكَىٰلَ فَإِنَّ ٱللَّهَ عَدُوّٞ لِّلۡكَٰفِرِينَ ﴿98﴾

כל מי שהוא אויב של אללה ושל מלאכיו ושליחיו וגבריאל ומיכאל, הן אללה הוא אויב הכופרים.

2:99

وَلَقَدۡ أَنزَلۡنَآ إِلَيۡكَ ءَايَٰتِۭ بَيِّنَٰتٖۖ وَمَا يَكۡفُرُ بِهَآ إِلَّا ٱلۡفَٰسِقُونَ ﴿99﴾

וכבר הורדנו אליך אותות בהירים, אשר רק המושחתים כופרים בהם.

2:100

أَوَكُلَّمَا عَٰهَدُواْ عَهۡدٗا نَّبَذَهُۥ فَرِيقٞ مِّنۡهُمۚ بَلۡ أَكۡثَرُهُمۡ لَا يُؤۡمِنُونَ ﴿100﴾

וכי בכל פעם שהם כורתים ברית, חלק מהם מפרים אותה, אכן, רובם לא יאמינו.

2:101

وَلَمَّا جَآءَهُمۡ رَسُولٞ مِّنۡ عِندِ ٱللَّهِ مُصَدِّقٞ لِّمَا مَعَهُمۡ نَبَذَ فَرِيقٞ مِّنَ ٱلَّذِينَ أُوتُواْ ٱلۡكِتَٰبَ كِتَٰبَ ٱللَّهِ وَرَآءَ ظُهُورِهِمۡ كَأَنَّهُمۡ لَا يَعۡلَمُونَ ﴿101﴾

וכשבא אליהם שליח מאת אללה לאשר את מה (הנכון) שעמם, זרק חלק מאלה אשר קיבלו את הספר, את ספר אללה מאחורי גבם, כאילו לא ידעו.

2:102

وَٱتَّبَعُواْ مَا تَتۡلُواْ ٱلشَّيَٰطِينُ عَلَىٰ مُلۡكِ سُلَيۡمَٰنَۖ وَمَا كَفَرَ سُلَيۡمَٰنُ وَلَٰكِنَّ ٱلشَّيَٰطِينَ كَفَرُواْ يُعَلِّمُونَ ٱلنَّاسَ ٱلسِّحۡرَ وَمَآ أُنزِلَ عَلَى ٱلۡمَلَكَيۡنِ بِبَابِلَ هَٰرُوتَ وَمَٰرُوتَۚ وَمَا يُعَلِّمَانِ مِنۡ أَحَدٍ حَتَّىٰ يَقُولَآ إِنَّمَا نَحۡنُ فِتۡنَةٞ فَلَا تَكۡفُرۡۖ فَيَتَعَلَّمُونَ مِنۡهُمَا مَا يُفَرِّقُونَ بِهِۦ بَيۡنَ ٱلۡمَرۡءِ وَزَوۡجِهِۦۚ وَمَا هُم بِضَآرِّينَ بِهِۦ مِنۡ أَحَدٍ إِلَّا بِإِذۡنِ ٱللَّهِۚ وَيَتَعَلَّمُونَ مَا يَضُرُّهُمۡ وَلَا يَنفَعُهُمۡۚ وَلَقَدۡ عَلِمُواْ لَمَنِ ٱشۡتَرَىٰهُ مَا لَهُۥ فِي ٱلۡأٓخِرَةِ مِنۡ خَلَٰقٖۚ وَلَبِئۡسَ مَا شَرَوۡاْ بِهِۦٓ أَنفُسَهُمۡۚ لَوۡ كَانُواْ يَعۡلَمُونَ ﴿102﴾

והם הלכו אחרי הדברים שייחסו השטנים לממלכתו של שלמה, למרות ששלמה מעולם לא כפר, ורק השטנים הם אשר כפרו, הם לימדו את האנשים כישופים וכל מה שהורד לשני המלאכים בבבל, הארות ומארות (השמות של המלאכים). אולם הם לא היו מלמדים איש בלא שאמרו לו: “אנו רק מעמידים אותך בניסיון, אל תכפור!” כך למדו משניהם כיצד להפריד בין בעל ואשתו, ואולם לא יכלו להזיק בזאת לאיש אם לא נגזר על-ידי אללה. הם למדו את אשר יזיק להם ולא יועיל, והם יודעים כי כל הרוכש זאת אין לו חלק בעולם הבא. מה גרוע המחיר שבו מכרו את עצמם לו רק ידעו.

2:103

وَلَوۡ أَنَّهُمۡ ءَامَنُواْ وَٱتَّقَوۡاْ لَمَثُوبَةٞ مِّنۡ عِندِ ٱللَّهِ خَيۡرٞۚ لَّوۡ كَانُواْ يَعۡلَمُونَ ﴿103﴾

ולו היו מאמינים והיו יראים היה גמולם טוב מאת אללה, אילו ידעו.

2:104

يَـٰٓأَيُّهَا ٱلَّذِينَ ءَامَنُواْ لَا تَقُولُواْ رَٰعِنَا وَقُولُواْ ٱنظُرۡنَا وَٱسۡمَعُواْۗ وَلِلۡكَٰفِرِينَ عَذَابٌ أَلِيمٞ ﴿104﴾

הוי, אלה אשר האמינו! אל תגידו: “ראענא” (רע לנו), הגידו: “אונט'ורנא” (הבט בנו), ושמעו, ולכופרים יש עונש כואב.

2:105

مَّا يَوَدُّ ٱلَّذِينَ كَفَرُواْ مِنۡ أَهۡلِ ٱلۡكِتَٰبِ وَلَا ٱلۡمُشۡرِكِينَ أَن يُنَزَّلَ عَلَيۡكُم مِّنۡ خَيۡرٖ مِّن رَّبِّكُمۡۚ وَٱللَّهُ يَخۡتَصُّ بِرَحۡمَتِهِۦ مَن يَشَآءُۚ وَٱللَّهُ ذُو ٱلۡفَضۡلِ ٱلۡعَظِيمِ ﴿105﴾

אלה אשר כפרו מבין בעלי הספר או מהמשתפים (עבודה זרה), אינם רוצים כי תורד אליכם כל טובה מעם ריבונכם, אך אללה מקצה את רחמיו למי שירצה. כי אללה בעל החסד האדיר.

2:106

مَا نَنسَخۡ مِنۡ ءَايَةٍ أَوۡ نُنسِهَا نَأۡتِ بِخَيۡرٖ مِّنۡهَآ أَوۡ مِثۡلِهَآۗ أَلَمۡ تَعۡلَمۡ أَنَّ ٱللَّهَ عَلَىٰ كُلِّ شَيۡءٖ قَدِيرٌ ﴿106﴾

כל איה (אות, משפט בקוראן) אשר נמחה או נשכיח, נביא איה (אות מהקוראן) טובה ממנה או דומה לה. האינך יודע כי אללה הוא הכול-יכול?

2:107

أَلَمۡ تَعۡلَمۡ أَنَّ ٱللَّهَ لَهُۥ مُلۡكُ ٱلسَّمَٰوَٰتِ وَٱلۡأَرۡضِۗ وَمَا لَكُم مِّن دُونِ ٱللَّهِ مِن وَلِيّٖ وَلَا نَصِيرٍ ﴿107﴾

האם לא תדע כי לאללה מלכות השמים והארץ, ואין לכם בלעדי אללה תומך ולא מגן?

2:108

أَمۡ تُرِيدُونَ أَن تَسۡـَٔلُواْ رَسُولَكُمۡ كَمَا سُئِلَ مُوسَىٰ مِن قَبۡلُۗ وَمَن يَتَبَدَّلِ ٱلۡكُفۡرَ بِٱلۡإِيمَٰنِ فَقَدۡ ضَلَّ سَوَآءَ ٱلسَّبِيلِ ﴿108﴾

האם תרצו לשאול את שליחכם (מוחמד) כפי שנשאל משה מקודם ? ומי שמחליף אמונה בכפירה תועה מן דרך הישר הוא.

2:109

وَدَّ كَثِيرٞ مِّنۡ أَهۡلِ ٱلۡكِتَٰبِ لَوۡ يَرُدُّونَكُم مِّنۢ بَعۡدِ إِيمَٰنِكُمۡ كُفَّارًا حَسَدٗا مِّنۡ عِندِ أَنفُسِهِم مِّنۢ بَعۡدِ مَا تَبَيَّنَ لَهُمُ ٱلۡحَقُّۖ فَٱعۡفُواْ وَٱصۡفَحُواْ حَتَّىٰ يَأۡتِيَ ٱللَّهُ بِأَمۡرِهِۦٓۗ إِنَّ ٱللَّهَ عَلَىٰ كُلِّ شَيۡءٖ قَدِيرٞ ﴿109﴾

רוצים הרבה מבין בעלי-הספר להחזירכם להיות כופרים לאחר שכבר האמנתם, מתוך קינאה, אחרי שהתברר להם הצדק. מחלו וסלחו עד אשר יקיים אללה את דברו, כי אללה הוא הכול-יכול.

2:110

وَأَقِيمُواْ ٱلصَّلَوٰةَ وَءَاتُواْ ٱلزَّكَوٰةَۚ وَمَا تُقَدِّمُواْ لِأَنفُسِكُم مِّنۡ خَيۡرٖ تَجِدُوهُ عِندَ ٱللَّهِۗ إِنَّ ٱللَّهَ بِمَا تَعۡمَلُونَ بَصِيرٞ ﴿110﴾

וקיימו את התפילה ושלמו את הזכאת (צדקת חובה), כי כל טובה שתקדימו למען עצמכם, תמצאוה אצל אללה (ביום הדין). אכן, אללה רואה את כל אשר תעשו.

2:111

وَقَالُواْ لَن يَدۡخُلَ ٱلۡجَنَّةَ إِلَّا مَن كَانَ هُودًا أَوۡ نَصَٰرَىٰۗ تِلۡكَ أَمَانِيُّهُمۡۗ قُلۡ هَاتُواْ بُرۡهَٰنَكُمۡ إِن كُنتُمۡ صَٰدِقِينَ ﴿111﴾

הם סוברים לחינם, שלגן העדן ייכנסו רק יהודים או נוצרים, זו שאיפתם. אמור: “הציגו את הוכחתכם אם באמת אתם צודקים.”

2:112

بَلَىٰۚ مَنۡ أَسۡلَمَ وَجۡهَهُۥ لِلَّهِ وَهُوَ مُحۡسِنٞ فَلَهُۥٓ أَجۡرُهُۥ عِندَ رَبِّهِۦ وَلَا خَوۡفٌ عَلَيۡهِمۡ وَلَا هُمۡ يَحۡزَنُونَ ﴿112﴾

אכן, כל מי שהתמסר בכל לבו לאללה והוא מיטיב, יבוא על גמולו אצל ריבונו, ואין חשש לגורלם ולא ייעצבו.

2:113

وَقَالَتِ ٱلۡيَهُودُ لَيۡسَتِ ٱلنَّصَٰرَىٰ عَلَىٰ شَيۡءٖ وَقَالَتِ ٱلنَّصَٰرَىٰ لَيۡسَتِ ٱلۡيَهُودُ عَلَىٰ شَيۡءٖ وَهُمۡ يَتۡلُونَ ٱلۡكِتَٰبَۗ كَذَٰلِكَ قَالَ ٱلَّذِينَ لَا يَعۡلَمُونَ مِثۡلَ قَوۡلِهِمۡۚ فَٱللَّهُ يَحۡكُمُ بَيۡنَهُمۡ يَوۡمَ ٱلۡقِيَٰمَةِ فِيمَا كَانُواْ فِيهِ يَخۡتَلِفُونَ ﴿113﴾

אמרו היהודים, (אמונת) הנוצרים אין לה כל יסוד והנוצרים אומרים, (אמונת) היהודים אין לה כל יסוד, אף- על-פי ששני הצדדים קוראים את הספר (התורה), כדברים האלה יגידו אלה אשר אינם יודעים דבר, אללה ישפוט ביניהם ביום תחיית-המתים בכל אשר נחלקו בו.

2:114

وَمَنۡ أَظۡلَمُ مِمَّن مَّنَعَ مَسَٰجِدَ ٱللَّهِ أَن يُذۡكَرَ فِيهَا ٱسۡمُهُۥ وَسَعَىٰ فِي خَرَابِهَآۚ أُوْلَـٰٓئِكَ مَا كَانَ لَهُمۡ أَن يَدۡخُلُوهَآ إِلَّا خَآئِفِينَۚ لَهُمۡ فِي ٱلدُّنۡيَا خِزۡيٞ وَلَهُمۡ فِي ٱلۡأٓخِرَةِ عَذَابٌ عَظِيمٞ ﴿114﴾

מי רשע יותר מן האדם אשר חוסם את מסגדי אללה ומונע את הזכרת שמו בהם, ופועל להחריבם? אנשים כאלה, לא יורשה להם להיכנס אליהם (למסגדים) אלא בפחד. הם יקבלו חרפה ובושה בעולם הזה, ועונש אדיר בעולם הבא.

2:115

وَلِلَّهِ ٱلۡمَشۡرِقُ وَٱلۡمَغۡرِبُۚ فَأَيۡنَمَا تُوَلُّواْ فَثَمَّ وَجۡهُ ٱللَّهِۚ إِنَّ ٱللَّهَ وَٰسِعٌ عَلِيمٞ ﴿115﴾

לאללה שייך המזרח והמערב, ולכל צד אשר תפנו, שם פני אללה, אללה חובק הכול ויודע הכול.

2:116

وَقَالُواْ ٱتَّخَذَ ٱللَّهُ وَلَدٗاۗ سُبۡحَٰنَهُۥۖ بَل لَّهُۥ مَا فِي ٱلسَّمَٰوَٰتِ وَٱلۡأَرۡضِۖ كُلّٞ لَّهُۥ قَٰنِتُونَ ﴿116﴾

הם (הנוצרים) אומרים: “אללה לקח לעצמו בן.” יתעלה שמו! כל אשר בשמים ובארץ שלו הם, והכול מתמסרים לעבודתו.

2:117

بَدِيعُ ٱلسَّمَٰوَٰتِ وَٱلۡأَرۡضِۖ وَإِذَا قَضَىٰٓ أَمۡرٗا فَإِنَّمَا يَقُولُ لَهُۥ كُن فَيَكُونُ ﴿117﴾

(אללה) הבורא את השמים ואת הארץ, ובהחליטו לברוא דבר רק יאמר לו: “היה!”, ויהיה.

2:118

وَقَالَ ٱلَّذِينَ لَا يَعۡلَمُونَ لَوۡلَا يُكَلِّمُنَا ٱللَّهُ أَوۡ تَأۡتِينَآ ءَايَةٞۗ كَذَٰلِكَ قَالَ ٱلَّذِينَ مِن قَبۡلِهِم مِّثۡلَ قَوۡلِهِمۡۘ تَشَٰبَهَتۡ قُلُوبُهُمۡۗ قَدۡ بَيَّنَّا ٱلۡأٓيَٰتِ لِقَوۡمٖ يُوقِنُونَ ﴿118﴾

הבורים אומרים: “האם ידבר אלינו אללה, או תינתן לנו אות?”, כך דיברו גם אלה אשר קדמו להם, לבבותיהם דומים. כבר הבהרנו את האותות לאנשים הבטוחים באמונתם.

2:119

إِنَّآ أَرۡسَلۡنَٰكَ بِٱلۡحَقِّ بَشِيرٗا وَنَذِيرٗاۖ وَلَا تُسۡـَٔلُ عَنۡ أَصۡحَٰبِ ٱلۡجَحِيمِ ﴿119﴾

ואותך (מוחמד) שלחנו עם הצדק כדי להיות מבשר ומזהיר, ואתה לא תהיה אחראי לאנשי הגיהינום.

2:120

وَلَن تَرۡضَىٰ عَنكَ ٱلۡيَهُودُ وَلَا ٱلنَّصَٰرَىٰ حَتَّىٰ تَتَّبِعَ مِلَّتَهُمۡۗ قُلۡ إِنَّ هُدَى ٱللَّهِ هُوَ ٱلۡهُدَىٰۗ وَلَئِنِ ٱتَّبَعۡتَ أَهۡوَآءَهُم بَعۡدَ ٱلَّذِي جَآءَكَ مِنَ ٱلۡعِلۡمِ مَا لَكَ مِنَ ٱللَّهِ مِن وَلِيّٖ وَلَا نَصِيرٍ ﴿120﴾

היהודים והנוצרים לא יהיו מסופקים ממך אלא אם תשתייך לדתם. אמור: “רק הדרכת אללה (האסלאם) היא ההדרכה הצודקת ״. ואם תטה אוזן להבליהם לאחר מה שהגיע אליך מן הדעת (הקוראן), לא יהיה לך בפני אללה לא עוזר ולא מחלץ.

2:121

ٱلَّذِينَ ءَاتَيۡنَٰهُمُ ٱلۡكِتَٰبَ يَتۡلُونَهُۥ حَقَّ تِلَاوَتِهِۦٓ أُوْلَـٰٓئِكَ يُؤۡمِنُونَ بِهِۦۗ وَمَن يَكۡفُرۡ بِهِۦ فَأُوْلَـٰٓئِكَ هُمُ ٱلۡخَٰسِرُونَ ﴿121﴾

אלה אשר נתנו להם את הספר, ואשר קוראים בו קריאה אמתית, אלה הם אשר באמת מאמינים בו, והכופרים בו הם המפסידים.

2:122

يَٰبَنِيٓ إِسۡرَـٰٓءِيلَ ٱذۡكُرُواْ نِعۡمَتِيَ ٱلَّتِيٓ أَنۡعَمۡتُ عَلَيۡكُمۡ وَأَنِّي فَضَّلۡتُكُمۡ عَلَى ٱلۡعَٰلَمِينَ ﴿122﴾

הוי, בני ישראל! זכרו את החסד שהענקתי לכם והעדפתי אתכם על העולמים (תקופתכם באמונה).

2:123

وَٱتَّقُواْ يَوۡمٗا لَّا تَجۡزِي نَفۡسٌ عَن نَّفۡسٖ شَيۡـٔٗا وَلَا يُقۡبَلُ مِنۡهَا عَدۡلٞ وَلَا تَنفَعُهَا شَفَٰعَةٞ وَلَا هُمۡ يُنصَرُونَ ﴿123﴾

הישמרו מפני היום (יום הדין) אשר בו לא תפדה נפש אחת אף נפש אחרת, דמי כופר לא יתקבלו ממנה, ולא תתקבל השתדלותה, ולא תינתן להם עזרה.

2:124

وَإِذِ ٱبۡتَلَىٰٓ إِبۡرَٰهِـۧمَ رَبُّهُۥ بِكَلِمَٰتٖ فَأَتَمَّهُنَّۖ قَالَ إِنِّي جَاعِلُكَ لِلنَّاسِ إِمَامٗاۖ قَالَ وَمِن ذُرِّيَّتِيۖ قَالَ لَا يَنَالُ عَهۡدِي ٱلظَّـٰلِمِينَ ﴿124﴾

כאשר ריבונו של אברהם ניסה אותו בכמה מצוות שעמד בהן. אמר(ריבונו): “הנני ממנה אותך אימאם (מנהיג) לאנשים”. אמר אברהם: “ומזרעי אחרי?” אמר אללה: “בריתי לא תגיע לחוטאים שאינם מקיימים את מצוות אללה”.

2:125

وَإِذۡ جَعَلۡنَا ٱلۡبَيۡتَ مَثَابَةٗ لِّلنَّاسِ وَأَمۡنٗا وَٱتَّخِذُواْ مِن مَّقَامِ إِبۡرَٰهِـۧمَ مُصَلّٗىۖ وَعَهِدۡنَآ إِلَىٰٓ إِبۡرَٰهِـۧمَ وَإِسۡمَٰعِيلَ أَن طَهِّرَا بَيۡتِيَ لِلطَّآئِفِينَ وَٱلۡعَٰكِفِينَ وَٱلرُّكَّعِ ٱلسُّجُودِ ﴿125﴾

וכשעשינו מהבית (הכעבה) מקום עלייה לרגל ומבטח לאנושות. וציורנו את אברהם: “קיבעו את המקום שבו אברהם עומד כמקום לתפילה”. והטלנו על אברהם ועל ישמעאל לטהר את ביתי למען המקיפים אותו ולמען המתייחדים לעבודת אללה ולמען הכורעים והסוגרים (לאללה).

2:126

وَإِذۡ قَالَ إِبۡرَٰهِـۧمُ رَبِّ ٱجۡعَلۡ هَٰذَا بَلَدًا ءَامِنٗا وَٱرۡزُقۡ أَهۡلَهُۥ مِنَ ٱلثَّمَرَٰتِ مَنۡ ءَامَنَ مِنۡهُم بِٱللَّهِ وَٱلۡيَوۡمِ ٱلۡأٓخِرِۚ قَالَ وَمَن كَفَرَ فَأُمَتِّعُهُۥ قَلِيلٗا ثُمَّ أَضۡطَرُّهُۥٓ إِلَىٰ عَذَابِ ٱلنَّارِۖ وَبِئۡسَ ٱلۡمَصِيرُ ﴿126﴾

וכאשר אמר אברהם: “ריבוני! עשה את העיר הזאת (מכה) כעיר מבטחים, ופרנס את תושביה מכל פרי, לאלה אשר האמינו באללה וביום האחרון”. אמר (אללה): “גם הכופר, אתן לו להתענג זמנית במעט, ואחר כך אביא אותו בכוח אל עונש האש, וכה רע יהיה סופו”

2:127

وَإِذۡ يَرۡفَعُ إِبۡرَٰهِـۧمُ ٱلۡقَوَاعِدَ مِنَ ٱلۡبَيۡتِ وَإِسۡمَٰعِيلُ رَبَّنَا تَقَبَّلۡ مِنَّآۖ إِنَّكَ أَنتَ ٱلسَّمِيعُ ٱلۡعَلِيمُ ﴿127﴾

וכאשר הקימו אברהם וישמעאל את יסודות הבית, הם (התפללו): “ריבוננו! קבל מאתנו (את מעשינו), כי אתה הכול שומע הכל היודע,

2:128

رَبَّنَا وَٱجۡعَلۡنَا مُسۡلِمَيۡنِ لَكَ وَمِن ذُرِّيَّتِنَآ أُمَّةٗ مُّسۡلِمَةٗ لَّكَ وَأَرِنَا مَنَاسِكَنَا وَتُبۡ عَلَيۡنَآۖ إِنَّكَ أَنتَ ٱلتَّوَّابُ ٱلرَّحِيمُ ﴿128﴾

ועשה אותנו מוסלמים (מתמסרים) לך ומזרענו אומה מוסלמית (מתמסרת) לך, והראה לנו את טקסי (העלייה לרגל), וקבל את סליחתנו, כי הרי אתה הסלחן והרחום.

2:129

رَبَّنَا وَٱبۡعَثۡ فِيهِمۡ رَسُولٗا مِّنۡهُمۡ يَتۡلُواْ عَلَيۡهِمۡ ءَايَٰتِكَ وَيُعَلِّمُهُمُ ٱلۡكِتَٰبَ وَٱلۡحِكۡمَةَ وَيُزَكِّيهِمۡۖ إِنَّكَ أَنتَ ٱلۡعَزِيزُ ٱلۡحَكِيمُ ﴿129﴾

ריבוננו! שלח אליהם שליח מקרבם למען יקרא בפניהם את אותותיך (משפטי הקוראן) וילמדם את הספר (הקוראן) ואת החכמה (הסונה) ויטהרם, כי אתה העזוז והחכם”.

2:130

وَمَن يَرۡغَبُ عَن مِّلَّةِ إِبۡرَٰهِـۧمَ إِلَّا مَن سَفِهَ نَفۡسَهُۥۚ وَلَقَدِ ٱصۡطَفَيۡنَٰهُ فِي ٱلدُّنۡيَاۖ وَإِنَّهُۥ فِي ٱلۡأٓخِرَةِ لَمِنَ ٱلصَّـٰلِحِينَ ﴿130﴾

ומי שלא יבחר בדתו של אברהם(האסלאם) הוא איש נבער מדעת. וכבר בחרנו אותו (את אברהם) בעולם הזה, ובעולם הבא מקומו בין הצדיקים.

2:131

إِذۡ قَالَ لَهُۥ رَبُّهُۥٓ أَسۡلِمۡۖ قَالَ أَسۡلَمۡتُ لِرَبِّ ٱلۡعَٰلَمِينَ ﴿131﴾

וכשריבונו אמר לו: “התאסלם!” (התמסר), אמר: ״התאסלמתי (התמסרתי) לריבון העולמים”.

2:132

وَوَصَّىٰ بِهَآ إِبۡرَٰهِـۧمُ بَنِيهِ وَيَعۡقُوبُ يَٰبَنِيَّ إِنَّ ٱللَّهَ ٱصۡطَفَىٰ لَكُمُ ٱلدِّينَ فَلَا تَمُوتُنَّ إِلَّا وَأَنتُم مُّسۡلِمُونَ ﴿132﴾

וכך ציווה אברהם לבניו, וגם יעקוב: ״הוי, בניי! אללה בחר לכם את הדת, על כן, אל תמותו אלא כמוסלמים (מתמסרים)”.

2:133

أَمۡ كُنتُمۡ شُهَدَآءَ إِذۡ حَضَرَ يَعۡقُوبَ ٱلۡمَوۡتُ إِذۡ قَالَ لِبَنِيهِ مَا تَعۡبُدُونَ مِنۢ بَعۡدِيۖ قَالُواْ نَعۡبُدُ إِلَٰهَكَ وَإِلَٰهَ ءَابَآئِكَ إِبۡرَٰهِـۧمَ وَإِسۡمَٰعِيلَ وَإِسۡحَٰقَ إِلَٰهٗا وَٰحِدٗا وَنَحۡنُ لَهُۥ مُسۡلِمُونَ ﴿133﴾

האם הייתם נוכחים כשאמר יעקוב לפני מותו לבניו: “מה תעבדו לאחר מותי?” אמרו: “נעבוד את אלוהך ואלוה אבותיך, אברהם, וישמעאל, ויצחק, הוא האלוה האחד ולו אנו מוסלמים (מתמסרים)”.

2:134

تِلۡكَ أُمَّةٞ قَدۡ خَلَتۡۖ لَهَا مَا كَسَبَتۡ وَلَكُم مَّا كَسَبۡتُمۡۖ وَلَا تُسۡـَٔلُونَ عَمَّا كَانُواْ يَعۡمَلُونَ ﴿134﴾

זו אומה שכבר עברה, שתקבל את גמולה על מעשיה, ואתם תקבלו את גמולכם על מעשיכם. ולא תישאלו על מה שהיו עושים.

2:135

وَقَالُواْ كُونُواْ هُودًا أَوۡ نَصَٰرَىٰ تَهۡتَدُواْۗ قُلۡ بَلۡ مِلَّةَ إِبۡرَٰهِـۧمَ حَنِيفٗاۖ وَمَا كَانَ مِنَ ٱلۡمُشۡرِكِينَ ﴿135﴾

הם אמרו: “היו יהודים או נוצרים למען תהיו מודרכים”. ענו: “אבל, נאמין בדת אברהם המתמסר שלא היה מהמשתפים”

2:136

قُولُوٓاْ ءَامَنَّا بِٱللَّهِ وَمَآ أُنزِلَ إِلَيۡنَا وَمَآ أُنزِلَ إِلَىٰٓ إِبۡرَٰهِـۧمَ وَإِسۡمَٰعِيلَ وَإِسۡحَٰقَ وَيَعۡقُوبَ وَٱلۡأَسۡبَاطِ وَمَآ أُوتِيَ مُوسَىٰ وَعِيسَىٰ وَمَآ أُوتِيَ ٱلنَّبِيُّونَ مِن رَّبِّهِمۡ لَا نُفَرِّقُ بَيۡنَ أَحَدٖ مِّنۡهُمۡ وَنَحۡنُ لَهُۥ مُسۡلِمُونَ ﴿136﴾

אמרו: “אנו האמנו באללה, ובמה שהורד אלינו(הקוראן), ובמה שהורד אל אברהם, וישמעאל, ויצחק, ויעקוב, והשבטים, ובאשר ניתן למשה, ולישוע, ובאשר ניתן לנביאים מריבונם. אין אנו מבדילים ביניהם. ומוסלמים (מתמסרים) אנו לאללה”.

2:137

فَإِنۡ ءَامَنُواْ بِمِثۡلِ مَآ ءَامَنتُم بِهِۦ فَقَدِ ٱهۡتَدَواْۖ وَّإِن تَوَلَّوۡاْ فَإِنَّمَا هُمۡ فِي شِقَاقٖۖ فَسَيَكۡفِيكَهُمُ ٱللَّهُۚ وَهُوَ ٱلسَّمِيعُ ٱلۡعَلِيمُ ﴿137﴾

אם יאמינו באשר תאמינו אתם, הרי הם מודרכים. אך, אם יתרחקו (יכפרו), הרי משום שהם מתעדים לכם, ואללה יעזור לך נגדם, כי הוא הכול שומע, והכול יודע.

2:138

صِبۡغَةَ ٱللَّهِ وَمَنۡ أَحۡسَنُ مِنَ ٱللَّهِ صِبۡغَةٗۖ وَنَحۡنُ لَهُۥ عَٰبِدُونَ ﴿138﴾

דת אללה, ומה טוב מדת אללה!? ואותו אנו עובדים.

2:139

قُلۡ أَتُحَآجُّونَنَا فِي ٱللَّهِ وَهُوَ رَبُّنَا وَرَبُّكُمۡ وَلَنَآ أَعۡمَٰلُنَا وَلَكُمۡ أَعۡمَٰلُكُمۡ وَنَحۡنُ لَهُۥ مُخۡلِصُونَ ﴿139﴾

אמור!: “למה תתנצחו אתנו על אללה, אף־כי הוא ריבוננו וריבונכם, ואף כי לנו מעשינו ולכם מעשיכם, ואף כי אנחנו רק לו בלבד מתמסרים.

2:140

أَمۡ تَقُولُونَ إِنَّ إِبۡرَٰهِـۧمَ وَإِسۡمَٰعِيلَ وَإِسۡحَٰقَ وَيَعۡقُوبَ وَٱلۡأَسۡبَاطَ كَانُواْ هُودًا أَوۡ نَصَٰرَىٰۗ قُلۡ ءَأَنتُمۡ أَعۡلَمُ أَمِ ٱللَّهُۗ وَمَنۡ أَظۡلَمُ مِمَّن كَتَمَ شَهَٰدَةً عِندَهُۥ مِنَ ٱللَّهِۗ وَمَا ٱللَّهُ بِغَٰفِلٍ عَمَّا تَعۡمَلُونَ ﴿140﴾

או אולי תגידו שאברהם, וישמעאל, ויצחק, ויעקוב, והשבטים היו יהודים או נוצרים? אמור: האם אתם יודעים יותר או אללה? חוטאים מכול הם המסתירים את העדות אשר קיבלו מאת אללה. אללה אינו מסיח את דעתו ממעשיכם”.

2:141

تِلۡكَ أُمَّةٞ قَدۡ خَلَتۡۖ لَهَا مَا كَسَبَتۡ وَلَكُم مَّا كَسَبۡتُمۡۖ وَلَا تُسۡـَٔلُونَ عَمَّا كَانُواْ يَعۡمَلُونَ ﴿141﴾

זו אומה שכבר עברה, שתקבל את גמולה על מעשיה, ואתם תקבלו את גמולכם על מעשיכם. ולא תישאלו על מה שהיו עושים.

2:142

سَيَقُولُ ٱلسُّفَهَآءُ مِنَ ٱلنَّاسِ مَا وَلَّىٰهُمۡ عَن قِبۡلَتِهِمُ ٱلَّتِي كَانُواْ عَلَيۡهَاۚ قُل لِّلَّهِ ٱلۡمَشۡرِقُ وَٱلۡمَغۡرِبُۚ يَهۡدِي مَن يَشَآءُ إِلَىٰ صِرَٰطٖ مُّسۡتَقِيمٖ ﴿142﴾

האספסוף יאמרו, “מה גרם להם לשינוי הקיבלה (כיוון התפילה) שהיו נוהגים לפנות אליה?” אמור: “לאללה המזרח והמערב, והוא מדריך את מי שהוא ירצה אל הדרך הישרה”.

2:143

وَكَذَٰلِكَ جَعَلۡنَٰكُمۡ أُمَّةٗ وَسَطٗا لِّتَكُونُواْ شُهَدَآءَ عَلَى ٱلنَّاسِ وَيَكُونَ ٱلرَّسُولُ عَلَيۡكُمۡ شَهِيدٗاۗ وَمَا جَعَلۡنَا ٱلۡقِبۡلَةَ ٱلَّتِي كُنتَ عَلَيۡهَآ إِلَّا لِنَعۡلَمَ مَن يَتَّبِعُ ٱلرَّسُولَ مِمَّن يَنقَلِبُ عَلَىٰ عَقِبَيۡهِۚ وَإِن كَانَتۡ لَكَبِيرَةً إِلَّا عَلَى ٱلَّذِينَ هَدَى ٱللَّهُۗ وَمَا كَانَ ٱللَّهُ لِيُضِيعَ إِيمَٰنَكُمۡۚ إِنَّ ٱللَّهَ بِٱلنَّاسِ لَرَءُوفٞ رَّحِيمٞ ﴿143﴾

וכך עשינו אתכם אומה אמצעית (ישרה), כדי שתהיו עדים על האנשים, ושיהיה השליח (מוחמד) עד עליכם (על מעשיכם). ולא קבענו את הקיבלה (כיוון התפילה) אשר פנית אליה לפני כן אלא למען נדע מי הולך אחרי השליח ומי יחזור על עקבותיו. ואמנם קשה הדבר (הפנייה), מלבד לאלה אשר הדריך אללה. ולא היה אללה גורע מאמונתכם (גמולה), הן אללה כלפי האנשים חומל רחום.

2:144

قَدۡ نَرَىٰ تَقَلُّبَ وَجۡهِكَ فِي ٱلسَّمَآءِۖ فَلَنُوَلِّيَنَّكَ قِبۡلَةٗ تَرۡضَىٰهَاۚ فَوَلِّ وَجۡهَكَ شَطۡرَ ٱلۡمَسۡجِدِ ٱلۡحَرَامِۚ وَحَيۡثُ مَا كُنتُمۡ فَوَلُّواْ وُجُوهَكُمۡ شَطۡرَهُۥۗ وَإِنَّ ٱلَّذِينَ أُوتُواْ ٱلۡكِتَٰبَ لَيَعۡلَمُونَ أَنَّهُ ٱلۡحَقُّ مِن رَّبِّهِمۡۗ وَمَا ٱللَّهُ بِغَٰفِلٍ عَمَّا يَعۡمَلُونَ ﴿144﴾

אכן, אנו רואים את התהפכות פניך בשמים, והנה עתה ניתנה לך הקיבלה (כיוון התפילה) שתסופק בה. והפנה פניך (בתפילה) לעבר המסגד הקדוש (הכעבה), ובכל מקום שתהיו הפנו פניכם (בתפילה) לעברו. אלה אשר ניתן להם הספר (היהודים והנוצרים) יודעים שזה הצדק של ריבונם. ואין מוסחת דעתו של אללה מאשר יעשו.

2:145

وَلَئِنۡ أَتَيۡتَ ٱلَّذِينَ أُوتُواْ ٱلۡكِتَٰبَ بِكُلِّ ءَايَةٖ مَّا تَبِعُواْ قِبۡلَتَكَۚ وَمَآ أَنتَ بِتَابِعٖ قِبۡلَتَهُمۡۚ وَمَا بَعۡضُهُم بِتَابِعٖ قِبۡلَةَ بَعۡضٖۚ وَلَئِنِ ٱتَّبَعۡتَ أَهۡوَآءَهُم مِّنۢ بَعۡدِ مَا جَآءَكَ مِنَ ٱلۡعِلۡمِ إِنَّكَ إِذٗا لَّمِنَ ٱلظَّـٰلِمِينَ ﴿145﴾

ואם תביא לאלה אשר ניתן להם הספר כל אות (הוכחה), לא יסכימו לקיבלה (כיוון התפילה) שלך, ואין אתה פונה לקיבלה (כיוון תפילה) שלהם. ואין הללו (היהודים והנוצרים) פונים לקיבלה (כיוון התפילה) של אלו. ואם תלך אחר מזגיהם, אחרי הדעת (האמונה) שהובאה אליך, תהיה אם כן, מן המקפחים.

2:146

ٱلَّذِينَ ءَاتَيۡنَٰهُمُ ٱلۡكِتَٰبَ يَعۡرِفُونَهُۥ كَمَا يَعۡرِفُونَ أَبۡنَآءَهُمۡۖ وَإِنَّ فَرِيقٗا مِّنۡهُمۡ لَيَكۡتُمُونَ ٱلۡحَقَّ وَهُمۡ يَعۡلَمُونَ ﴿146﴾

אלו אשר הענקנו להם את הספר (התורה והבשורה) מכירים אותו (את הנביא מוחמד) כמו שמכירים את בניהם, אך חלק מהם מסתירים את הצדק ביודעין.

2:147

ٱلۡحَقُّ مِن رَّبِّكَ فَلَا تَكُونَنَّ مِنَ ٱلۡمُمۡتَرِينَ ﴿147﴾

הצדק מריבונך, לכן, אל לך להיות מן מפקפקים.

2:148

وَلِكُلّٖ وِجۡهَةٌ هُوَ مُوَلِّيهَاۖ فَٱسۡتَبِقُواْ ٱلۡخَيۡرَٰتِۚ أَيۡنَ مَا تَكُونُواْ يَأۡتِ بِكُمُ ٱللَّهُ جَمِيعًاۚ إِنَّ ٱللَّهَ عَلَىٰ كُلِّ شَيۡءٖ قَدِيرٞ ﴿148﴾

ולכל אחד יש כיוון (לתפילה) אשר אליו יפנה. לכן, התחרו במעשי חסד. היכן שתהיו, (משם) יביא אתכם אללה כולכם. אכן, אללה הוא הכול-יכול.

2:149

وَمِنۡ حَيۡثُ خَرَجۡتَ فَوَلِّ وَجۡهَكَ شَطۡرَ ٱلۡمَسۡجِدِ ٱلۡحَرَامِۖ وَإِنَّهُۥ لَلۡحَقُّ مِن رَّبِّكَۗ وَمَا ٱللَّهُ بِغَٰفِلٍ عَمَّا تَعۡمَلُونَ ﴿149﴾

מכל מקום (על פני הארץ) שתצא ממנו הפנה פניך (בתפילה) לעבר המסגד הקדוש. זה הצדק מעם ריבונך. ולא נעלמו מאללה מעשיכם.

2:150

وَمِنۡ حَيۡثُ خَرَجۡتَ فَوَلِّ وَجۡهَكَ شَطۡرَ ٱلۡمَسۡجِدِ ٱلۡحَرَامِۚ وَحَيۡثُ مَا كُنتُمۡ فَوَلُّواْ وُجُوهَكُمۡ شَطۡرَهُۥ لِئَلَّا يَكُونَ لِلنَّاسِ عَلَيۡكُمۡ حُجَّةٌ إِلَّا ٱلَّذِينَ ظَلَمُواْ مِنۡهُمۡ فَلَا تَخۡشَوۡهُمۡ وَٱخۡشَوۡنِي وَلِأُتِمَّ نِعۡمَتِي عَلَيۡكُمۡ وَلَعَلَّكُمۡ تَهۡتَدُونَ ﴿150﴾

מכל מקום (על פני הארץ) שיצאת ממנו הפנה פניך (בתפילה) לעבר המסגד החראם (הקדוש). ובכל מקום שתהיו הפנו פניכם (בתפילה) לעברו. למען לא תהיה לאנשים תלונה כנגדכם. מלבד מקפחים אשר בהם, אל תיראו מפניהם, רק ממני יראו, למען אשלים את חסדי עמכם ועל מנת שתודרכו (תאמינו באללה).

2:151

كَمَآ أَرۡسَلۡنَا فِيكُمۡ رَسُولٗا مِّنكُمۡ يَتۡلُواْ عَلَيۡكُمۡ ءَايَٰتِنَا وَيُزَكِّيكُمۡ وَيُعَلِّمُكُمُ ٱلۡكِتَٰبَ وَٱلۡحِكۡمَةَ وَيُعَلِّمُكُم مَّا لَمۡ تَكُونُواْ تَعۡلَمُونَ ﴿151﴾

כשם ששלחנו אליכם שליח מקרבכם הקורא בפניכם את אותותינו, ומסהרכם, ומלמד אתכם את הספר(הקוראן) ואת החכמה (המסורה של הנביא מוחמד), ומלמדכם את אשר לא ידעתם

2:152

فَٱذۡكُرُونِيٓ أَذۡكُرۡكُمۡ وَٱشۡكُرُواْ لِي وَلَا تَكۡفُرُونِ ﴿152﴾

לכן, זכרו (הללו) אותי למען אזכור (אהלל) אתכם, והודו לי ואל תכפרו בי.

2:153

يَـٰٓأَيُّهَا ٱلَّذِينَ ءَامَنُواْ ٱسۡتَعِينُواْ بِٱلصَّبۡرِ وَٱلصَّلَوٰةِۚ إِنَّ ٱللَّهَ مَعَ ٱلصَّـٰبِرِينَ ﴿153﴾

הוי אלה אשר האמינו! התאזרו בסבלנות ובתפילה, כי אללה הוא עם הסבלנים.

2:154

وَلَا تَقُولُواْ لِمَن يُقۡتَلُ فِي سَبِيلِ ٱللَّهِ أَمۡوَٰتُۢۚ بَلۡ أَحۡيَآءٞ وَلَٰكِن لَّا تَشۡعُرُونَ ﴿154﴾

ואל תאמרו כי הנהרגים למען אללה מתים הם. אכן, כי חיים הם. אך אין אתם מרגישים בזה.

2:155

وَلَنَبۡلُوَنَّكُم بِشَيۡءٖ مِّنَ ٱلۡخَوۡفِ وَٱلۡجُوعِ وَنَقۡصٖ مِّنَ ٱلۡأَمۡوَٰلِ وَٱلۡأَنفُسِ وَٱلثَّمَرَٰتِۗ وَبَشِّرِ ٱلصَّـٰبِرِينَ ﴿155﴾

אנו נעמיד אתכם בניסיון על-ידי פחד, רעב ומחסור בכספים ובנפש ויבולים. ובשר סוכות לסבלנים,

2:156

ٱلَّذِينَ إِذَآ أَصَٰبَتۡهُم مُّصِيبَةٞ قَالُوٓاْ إِنَّا لِلَّهِ وَإِنَّآ إِلَيۡهِ رَٰجِعُونَ ﴿156﴾

אלה אשר בפגוע בהם אסון יאמרו: “לאללה אנו שייכים ואליו אנו חוזרים”.

2:157

أُوْلَـٰٓئِكَ عَلَيۡهِمۡ صَلَوَٰتٞ مِّن رَّبِّهِمۡ وَرَحۡمَةٞۖ وَأُوْلَـٰٓئِكَ هُمُ ٱلۡمُهۡتَدُونَ ﴿157﴾

הללו, עליהם יחולו ברכות מריבונם ורחמים, ואלה הם המודרכים (אל האמונה באללה).