quranm◉

Juz 9 ۞قَالَ ٱلۡمَلَأُ ٱلَّذِينَ ٱسۡتَكۡبَرُواْ

Range
from 7:88 to 8:40
Surahs covered
תרגום
159 תרגום

◉

7:88

قَالَ ٱلۡمَلَأُ ٱلَّذِينَ ٱسۡتَكۡبَرُواْ مِن قَوۡمِهِۦ لَنُخۡرِجَنَّكَ يَٰشُعَيۡبُ وَٱلَّذِينَ ءَامَنُواْ مَعَكَ مِن قَرۡيَتِنَآ أَوۡ لَتَعُودُنَّ فِي مِلَّتِنَاۚ قَالَ أَوَلَوۡ كُنَّا كَٰرِهِينَ ﴿88﴾

אמרו אלה המתייהרים מנכבדי בני עמו, ״ אנו (מבטיחים ש) נוציא אותך שועייב! ואת אלה אשר האמינו אתך מעירנו, אלא אם תחזרו אל דתנו”. אמר (שועייב), “(הנחזור לדתכם) גם אם אנו שונאים אותה?

7:89

قَدِ ٱفۡتَرَيۡنَا عَلَى ٱللَّهِ كَذِبًا إِنۡ عُدۡنَا فِي مِلَّتِكُم بَعۡدَ إِذۡ نَجَّىٰنَا ٱللَّهُ مِنۡهَاۚ وَمَا يَكُونُ لَنَآ أَن نَّعُودَ فِيهَآ إِلَّآ أَن يَشَآءَ ٱللَّهُ رَبُّنَاۚ وَسِعَ رَبُّنَا كُلَّ شَيۡءٍ عِلۡمًاۚ عَلَى ٱللَّهِ تَوَكَّلۡنَاۚ رَبَّنَا ٱفۡتَحۡ بَيۡنَنَا وَبَيۡنَ قَوۡمِنَا بِٱلۡحَقِّ وَأَنتَ خَيۡرُ ٱلۡفَٰتِحِينَ ﴿89﴾

אכן שיקרנו לאללה אם נחזור אל דתכם לאחר שאללה חילץ אותנו ממנה? לא נחזור אליה אלא אם ירצה אללה ריבוננו, שהוא מקיף כל דבר בידיעתו, כי על אללה אנו סומכים ריבוננו! פסוק בינינו לביו בני עמנו בצדק, כי אתה הטוב שבפוסקים.”

7:90

وَقَالَ ٱلۡمَلَأُ ٱلَّذِينَ كَفَرُواْ مِن قَوۡمِهِۦ لَئِنِ ٱتَّبَعۡتُمۡ شُعَيۡبًا إِنَّكُمۡ إِذٗا لَّخَٰسِرُونَ ﴿90﴾

אמרו הנכבדים אלה אשר כפרו מבני עמו, “אם תלכו בעקבות שועייב תהיו אכן מפסידים”.

7:91

فَأَخَذَتۡهُمُ ٱلرَّجۡفَةُ فَأَصۡبَحُواْ فِي دَارِهِمۡ جَٰثِمِينَ ﴿91﴾

אז תקפה אותם הרעידה הקשה והם היו לגופות של מתים מוסלים בבתיהם.

7:92

ٱلَّذِينَ كَذَّبُواْ شُعَيۡبٗا كَأَن لَّمۡ يَغۡنَوۡاْ فِيهَاۚ ٱلَّذِينَ كَذَّبُواْ شُعَيۡبٗا كَانُواْ هُمُ ٱلۡخَٰسِرِينَ ﴿92﴾

כל אלה אשר כפרו (בנביא) שועייב, הוכחדו כמו מעולם לא היו שם. כל אלה אשר כפרו בשועייב, היו הם המפסידים.

7:93

فَتَوَلَّىٰ عَنۡهُمۡ وَقَالَ يَٰقَوۡمِ لَقَدۡ أَبۡلَغۡتُكُمۡ رِسَٰلَٰتِ رَبِّي وَنَصَحۡتُ لَكُمۡۖ فَكَيۡفَ ءَاسَىٰ عَلَىٰ قَوۡمٖ كَٰفِرِينَ ﴿93﴾

אז התרחק מהם (שועייב), ואמר להם, “הוי בני עמי! מסרתי לכם את שליחות ריבוני, והמלצתי לכם (הטוב), וכיצד אצטער על אנשים כופרים ?”.

7:94

وَمَآ أَرۡسَلۡنَا فِي قَرۡيَةٖ مِّن نَّبِيٍّ إِلَّآ أَخَذۡنَآ أَهۡلَهَا بِٱلۡبَأۡسَآءِ وَٱلضَّرَّآءِ لَعَلَّهُمۡ يَضَّرَّعُونَ ﴿94﴾

ולא היינו שולחים נביא לעיר מן הערים (והכחישו את השליחות) אלא היינו מענים את תושביה באסון וצרה למען ישובו אל אללה ויבקשו סליחה (וכך יוצלו מהגיהינום).

7:95

ثُمَّ بَدَّلۡنَا مَكَانَ ٱلسَّيِّئَةِ ٱلۡحَسَنَةَ حَتَّىٰ عَفَواْ وَّقَالُواْ قَدۡ مَسَّ ءَابَآءَنَا ٱلضَّرَّآءُ وَٱلسَّرَّآءُ فَأَخَذۡنَٰهُم بَغۡتَةٗ وَهُمۡ لَا يَشۡعُرُونَ ﴿95﴾

ואז החלפנו במקום הרעה את הטובה, וכאשר שבו לאיתנם, אמרו, “כבר עברו על אבותינו מצבים של רעה וטובה”. על כן עינינו אותם לפתע, בלי שציפו לזה.

7:96

وَلَوۡ أَنَّ أَهۡلَ ٱلۡقُرَىٰٓ ءَامَنُواْ وَٱتَّقَوۡاْ لَفَتَحۡنَا عَلَيۡهِم بَرَكَٰتٖ مِّنَ ٱلسَّمَآءِ وَٱلۡأَرۡضِ وَلَٰكِن كَذَّبُواْ فَأَخَذۡنَٰهُم بِمَا كَانُواْ يَكۡسِبُونَ ﴿96﴾

לו היו תושבי הערים מאמינים ויראים (את אללה), היינו פותחים להם שערי ברכה מן השמים והארץ, ואולם הם הכחישו, על כן עינינו אותם כגמול (על מעשיהם הרעים).

7:97

أَفَأَمِنَ أَهۡلُ ٱلۡقُرَىٰٓ أَن يَأۡتِيَهُم بَأۡسُنَا بَيَٰتٗا وَهُمۡ نَآئِمُونَ ﴿97﴾

האם בטוחים תושבי הערים כי עונשנו לא יבוא עליהם בלילה כשהם ישנים?

7:98

أَوَأَمِنَ أَهۡلُ ٱلۡقُرَىٰٓ أَن يَأۡتِيَهُم بَأۡسُنَا ضُحٗى وَهُمۡ يَلۡعَبُونَ ﴿98﴾

או האם בטוחים תושבי הערים כי עונשנו לא יבוא עליהם לאור היום כשהם משתעשעים?

7:99

أَفَأَمِنُواْ مَكۡرَ ٱللَّهِۚ فَلَا يَأۡمَنُ مَكۡرَ ٱللَّهِ إِلَّا ٱلۡقَوۡمُ ٱلۡخَٰسِرُونَ ﴿99﴾

או האם בטוחים הם כי לא יחול עליהם עונש אללה, אין בטוחים מעונש אללה מלבד האנשים המפסידים.

7:100

أَوَلَمۡ يَهۡدِ لِلَّذِينَ يَرِثُونَ ٱلۡأَرۡضَ مِنۢ بَعۡدِ أَهۡلِهَآ أَن لَّوۡ نَشَآءُ أَصَبۡنَٰهُم بِذُنُوبِهِمۡۚ وَنَطۡبَعُ عَلَىٰ قُلُوبِهِمۡ فَهُمۡ لَا يَسۡمَعُونَ ﴿100﴾

האם לא התברר לאלה היורשים את הארץ אחרי תושביה (הקודמים), שלו רצינו היינו מענישים אותם על חטאיהם? והיינו אוטמים את לבבם והם היו לא שומעים?

7:101

تِلۡكَ ٱلۡقُرَىٰ نَقُصُّ عَلَيۡكَ مِنۡ أَنۢبَآئِهَاۚ وَلَقَدۡ جَآءَتۡهُمۡ رُسُلُهُم بِٱلۡبَيِّنَٰتِ فَمَا كَانُواْ لِيُؤۡمِنُواْ بِمَا كَذَّبُواْ مِن قَبۡلُۚ كَذَٰلِكَ يَطۡبَعُ ٱللَّهُ عَلَىٰ قُلُوبِ ٱلۡكَٰفِرِينَ ﴿101﴾

אלו הערים אשר סיפרנו לך על קורותיהן, ששליחיהן באו אליהן עם הוכחות, אך הם לא רצו להאמין למה שהתכחשו לפני זה. כך אוטם אללה את לבבות הכופרים.

7:102

وَمَا وَجَدۡنَا لِأَكۡثَرِهِم مِّنۡ عَهۡدٖۖ وَإِن وَجَدۡنَآ أَكۡثَرَهُمۡ لَفَٰسِقِينَ ﴿102﴾

ולא מצאנו כי רובם קיימו את הברית, ומצאנו שרובם היו מושחתים.

7:103

ثُمَّ بَعَثۡنَا مِنۢ بَعۡدِهِم مُّوسَىٰ بِـَٔايَٰتِنَآ إِلَىٰ فِرۡعَوۡنَ وَمَلَإِيْهِۦ فَظَلَمُواْ بِهَاۖ فَٱنظُرۡ كَيۡفَ كَانَ عَٰقِبَةُ ٱلۡمُفۡسِدِينَ ﴿103﴾

אחר כך שלחנו את משה עם אותותינו אל פרעה ונכבדיו, הם הכחישו אותם, והתבונן איך היה סופם של המשחיתים.

7:104

وَقَالَ مُوسَىٰ يَٰفِرۡعَوۡنُ إِنِّي رَسُولٞ مِّن رَّبِّ ٱلۡعَٰلَمِينَ ﴿104﴾

ואמר משה הוי פרעה! אני אכן שליח מריבון העולמים

7:105

حَقِيقٌ عَلَىٰٓ أَن لَّآ أَقُولَ عَلَى ٱللَّهِ إِلَّا ٱلۡحَقَّۚ قَدۡ جِئۡتُكُم بِبَيِّنَةٖ مِّن رَّبِّكُمۡ فَأَرۡسِلۡ مَعِيَ بَنِيٓ إِسۡرَـٰٓءِيلَ ﴿105﴾

מתחייב שלא אומר על אללה אלא את הצדק. כבר הבאתי לכם אות בהיר מאת ריבונכם, על כן שלח איתי את בני ישראל”

7:106

قَالَ إِن كُنتَ جِئۡتَ بِـَٔايَةٖ فَأۡتِ بِهَآ إِن كُنتَ مِنَ ٱلصَّـٰدِقِينَ ﴿106﴾

אמר(פרעה), אם הבאת אות, הצג אותו, אם באמת אתה אכן מהצודקים.

7:107

فَأَلۡقَىٰ عَصَاهُ فَإِذَا هِيَ ثُعۡبَانٞ مُّبِينٞ ﴿107﴾

ואז זרק (משה) את מקלו והנה היה לנחש גלוי,

7:108

وَنَزَعَ يَدَهُۥ فَإِذَا هِيَ بَيۡضَآءُ لِلنَّـٰظِرِينَ ﴿108﴾

והוציא את ידו(מחיקו), והנה היא לבנה בעיני המסתכלים.

7:109

قَالَ ٱلۡمَلَأُ مِن قَوۡمِ فِرۡعَوۡنَ إِنَّ هَٰذَا لَسَٰحِرٌ عَلِيمٞ ﴿109﴾

אמרו הנכבדים מאנשי פרעה: “אכן זהו קוסם בעל ידע

7:110

يُرِيدُ أَن يُخۡرِجَكُم مِّنۡ أَرۡضِكُمۡۖ فَمَاذَا تَأۡمُرُونَ ﴿110﴾

רוצה להוציאכם מארצכם”. (פרעה אמר), “אם כן, מה אתם מייעצים?”

7:111

قَالُوٓاْ أَرۡجِهۡ وَأَخَاهُ وَأَرۡسِلۡ فِي ٱلۡمَدَآئِنِ حَٰشِرِينَ ﴿111﴾

אמרו: “עכב אותו ואת אחיו (אהרון), ושלח שליחים בכל הערים מקבצים,

7:112

يَأۡتُوكَ بِكُلِّ سَٰحِرٍ عَلِيمٖ ﴿112﴾

אשר יביאו אליך כל קוסם בעל ידע”.

7:113

وَجَآءَ ٱلسَّحَرَةُ فِرۡعَوۡنَ قَالُوٓاْ إِنَّ لَنَا لَأَجۡرًا إِن كُنَّا نَحۡنُ ٱلۡغَٰلِبِينَ ﴿113﴾

הקוסמים באו אל פרעה ואמרו “האם נקבל פרס אם ננצח?”

7:114

قَالَ نَعَمۡ وَإِنَّكُمۡ لَمِنَ ٱلۡمُقَرَّبِينَ ﴿114﴾

אמר(פרעה),”כן, וגם תהיו במקורבים אלי”.

7:115

قَالُواْ يَٰمُوسَىٰٓ إِمَّآ أَن تُلۡقِيَ وَإِمَّآ أَن نَّكُونَ نَحۡنُ ٱلۡمُلۡقِينَ ﴿115﴾

אמרו: “הוי משה! האם אכן תזרוק אתה (את מקלך), או נהיה אנו הזורקים?”

7:116

قَالَ أَلۡقُواْۖ فَلَمَّآ أَلۡقَوۡاْ سَحَرُوٓاْ أَعۡيُنَ ٱلنَّاسِ وَٱسۡتَرۡهَبُوهُمۡ وَجَآءُو بِسِحۡرٍ عَظِيمٖ ﴿116﴾

אמר (משה): ״ זרקו אתם!” כאשר זרקו(את מטותיהם וחבליהם), אחזו את עיני הקהל והפחידוהו וחוללו קסם אדיר.

7:117

وَأَوۡحَيۡنَآ إِلَىٰ مُوسَىٰٓ أَنۡ أَلۡقِ عَصَاكَۖ فَإِذَا هِيَ تَلۡقَفُ مَا يَأۡفِكُونَ ﴿117﴾

אנו הורינו אל משה: “אכן זרוק את מקלך, ואז הוא יבלע את מה שעוללו הקוסמים ״.

7:118

فَوَقَعَ ٱلۡحَقُّ وَبَطَلَ مَا كَانُواْ يَعۡمَلُونَ ﴿118﴾

אז נתגלה הצדק והתבטל כל אשר עושים.

7:119

فَغُلِبُواْ هُنَالِكَ وَٱنقَلَبُواْ صَٰغِرِينَ ﴿119﴾

וכך נחלו שם תבוסה והושפלו,

7:120

وَأُلۡقِيَ ٱلسَّحَرَةُ سَٰجِدِينَ ﴿120﴾

ונפלו הקוסמים וסגדו.

7:121

قَالُوٓاْ ءَامَنَّا بِرَبِّ ٱلۡعَٰلَمِينَ ﴿121﴾

אמרו, “אנחנו מאמינים בריבון העולמים”

7:122

رَبِّ مُوسَىٰ وَهَٰرُونَ ﴿122﴾

ריבונם של משה והאחרון”: ריבון העולמים״.

7:123

قَالَ فِرۡعَوۡنُ ءَامَنتُم بِهِۦ قَبۡلَ أَنۡ ءَاذَنَ لَكُمۡۖ إِنَّ هَٰذَا لَمَكۡرٞ مَّكَرۡتُمُوهُ فِي ٱلۡمَدِينَةِ لِتُخۡرِجُواْ مِنۡهَآ أَهۡلَهَاۖ فَسَوۡفَ تَعۡلَمُونَ ﴿123﴾

אמר פרעה, “האמנתם בו בלי שהרשיתי לכם? אכן זאת היא מזימה אשר תכננתם בעיר לגרש ממנה את יושביה, אך אתם עוד תדעו(את האמת).

7:124

لَأُقَطِّعَنَّ أَيۡدِيَكُمۡ وَأَرۡجُلَكُم مِّنۡ خِلَٰفٖ ثُمَّ لَأُصَلِّبَنَّكُمۡ أَجۡمَعِينَ ﴿124﴾

אכרות את ידיכם ואת רגליכם מאחור ואז אצלוב את כולכם”.

7:125

قَالُوٓاْ إِنَّآ إِلَىٰ رَبِّنَا مُنقَلِبُونَ ﴿125﴾

אמרו, “אנו אל ריבוננו נחזור.

7:126

وَمَا تَنقِمُ مِنَّآ إِلَّآ أَنۡ ءَامَنَّا بِـَٔايَٰتِ رَبِّنَا لَمَّا جَآءَتۡنَاۚ رَبَّنَآ أَفۡرِغۡ عَلَيۡنَا صَبۡرٗا وَتَوَفَّنَا مُسۡلِمِينَ ﴿126﴾

לא תנקום בנו אלא משום שהאמנו באותות אללה כשהגיעו אלינו. ריבוננו! הענק לנו סבלנות והמת אותנו כמוסלמים (אשר מתמסרים אליו)”.

7:127

وَقَالَ ٱلۡمَلَأُ مِن قَوۡمِ فِرۡعَوۡنَ أَتَذَرُ مُوسَىٰ وَقَوۡمَهُۥ لِيُفۡسِدُواْ فِي ٱلۡأَرۡضِ وَيَذَرَكَ وَءَالِهَتَكَۚ قَالَ سَنُقَتِّلُ أَبۡنَآءَهُمۡ وَنَسۡتَحۡيِۦ نِسَآءَهُمۡ وَإِنَّا فَوۡقَهُمۡ قَٰهِرُونَ ﴿127﴾

ואמרו נכבדי עם פרעה, “התרשה למשה ועמו להשחית את הארץ ולעזוב אותך ואת אלוהיך?” אמר, (פרעה)”נהרוג את בניהם ונחיה את נשותיהם, ואנו נשתלט עליהם”.

7:128

قَالَ مُوسَىٰ لِقَوۡمِهِ ٱسۡتَعِينُواْ بِٱللَّهِ وَٱصۡبِرُوٓاْۖ إِنَّ ٱلۡأَرۡضَ لِلَّهِ يُورِثُهَا مَن يَشَآءُ مِنۡ عِبَادِهِۦۖ وَٱلۡعَٰقِبَةُ لِلۡمُتَّقِينَ ﴿128﴾

אמר משה לבני עמו “בקשו עזרה מאללה והיו סבלנים, כי הארץ היא לאללה והוא יוריש אותה למי שירצה מעבדיו, והניצחון הסופי יהיה ליראים.”

7:129

قَالُوٓاْ أُوذِينَا مِن قَبۡلِ أَن تَأۡتِيَنَا وَمِنۢ بَعۡدِ مَا جِئۡتَنَاۚ قَالَ عَسَىٰ رَبُّكُمۡ أَن يُهۡلِكَ عَدُوَّكُمۡ وَيَسۡتَخۡلِفَكُمۡ فِي ٱلۡأَرۡضِ فَيَنظُرَ كَيۡفَ تَعۡمَلُونَ ﴿129﴾

הם אמרו, “הורע לנו לפני בואך, ואף לאחר בואך”. אמר: (משה)”ייתכן שריבונכם רוצה להשמיד את אויבכם ולהוריש לכם את הארץ, ויראה כיצד אתם מתנהגים”.

7:130

وَلَقَدۡ أَخَذۡنَآ ءَالَ فِرۡعَوۡنَ بِٱلسِّنِينَ وَنَقۡصٖ مِّنَ ٱلثَّمَرَٰتِ لَعَلَّهُمۡ يَذَّكَّرُونَ ﴿130﴾

וכבר עינינו את משפחת פרעה בשנות בצורת ומחסור ביבול, למען יירתעו.

7:131

فَإِذَا جَآءَتۡهُمُ ٱلۡحَسَنَةُ قَالُواْ لَنَا هَٰذِهِۦۖ وَإِن تُصِبۡهُمۡ سَيِّئَةٞ يَطَّيَّرُواْ بِمُوسَىٰ وَمَن مَّعَهُۥٓۗ أَلَآ إِنَّمَا طَـٰٓئِرُهُمۡ عِندَ ٱللَّهِ وَلَٰكِنَّ أَكۡثَرَهُمۡ لَا يَعۡلَمُونَ ﴿131﴾

כשבאה עליהם כל טובה אמרו, “זה מגיע לנו”, ואם תיגע בהם רעה היו מטילים על משה ואשר אתו את האחריות לרוע מזלם, אלא שהמזל הוא אצל אללה, אבל רובם אינם יודעים.

7:132

وَقَالُواْ مَهۡمَا تَأۡتِنَا بِهِۦ مِنۡ ءَايَةٖ لِّتَسۡحَرَنَا بِهَا فَمَا نَحۡنُ لَكَ بِمُؤۡمِنِينَ ﴿132﴾

אמרו (פרעה ואנשיו)”כל אות אשר תביא לנו לפתות אותנו בו, לא נאמין לך،،.

7:133

فَأَرۡسَلۡنَا عَلَيۡهِمُ ٱلطُّوفَانَ وَٱلۡجَرَادَ وَٱلۡقُمَّلَ وَٱلضَّفَادِعَ وَٱلدَّمَ ءَايَٰتٖ مُّفَصَّلَٰتٖ فَٱسۡتَكۡبَرُواْ وَكَانُواْ قَوۡمٗا مُّجۡرِمِينَ ﴿133﴾

אז שלחנו עליהם את המבול ואת הארבה ואת הכינים ואת הצפרדעים ואת הדם, אותות מפורטים, אולם הם התייהרו והיו אנשים כופרים מכחשים.

7:134

وَلَمَّا وَقَعَ عَلَيۡهِمُ ٱلرِّجۡزُ قَالُواْ يَٰمُوسَى ٱدۡعُ لَنَا رَبَّكَ بِمَا عَهِدَ عِندَكَۖ لَئِن كَشَفۡتَ عَنَّا ٱلرِّجۡزَ لَنُؤۡمِنَنَّ لَكَ وَلَنُرۡسِلَنَّ مَعَكَ بَنِيٓ إِسۡرَـٰٓءِيلَ ﴿134﴾

וכאשר בא עליהם העונש אמרו “משה! קרא למעננו אל ריבונך כפי שהודיע לך, ואם תסיר את העונש הזה מעלינו, נאמץ לך, ונשלח אתך את בני ישראל”.

7:135

فَلَمَّا كَشَفۡنَا عَنۡهُمُ ٱلرِّجۡزَ إِلَىٰٓ أَجَلٍ هُم بَٰلِغُوهُ إِذَا هُمۡ يَنكُثُونَ ﴿135﴾

אך כאשר הסרנו את העונש מעליהם עד מועד מוגדר, הנה הם לא קיימו את הבטחתם.

7:136

فَٱنتَقَمۡنَا مِنۡهُمۡ فَأَغۡرَقۡنَٰهُمۡ فِي ٱلۡيَمِّ بِأَنَّهُمۡ كَذَّبُواْ بِـَٔايَٰتِنَا وَكَانُواْ عَنۡهَا غَٰفِلِينَ ﴿136﴾

ואז נקמנו בהם, והטבענו אותם בים, כי הכחישו את אותותינו והיו מהם מתעלמים.

7:137

وَأَوۡرَثۡنَا ٱلۡقَوۡمَ ٱلَّذِينَ كَانُواْ يُسۡتَضۡعَفُونَ مَشَٰرِقَ ٱلۡأَرۡضِ وَمَغَٰرِبَهَا ٱلَّتِي بَٰرَكۡنَا فِيهَاۖ وَتَمَّتۡ كَلِمَتُ رَبِّكَ ٱلۡحُسۡنَىٰ عَلَىٰ بَنِيٓ إِسۡرَـٰٓءِيلَ بِمَا صَبَرُواْۖ وَدَمَّرۡنَا مَا كَانَ يَصۡنَعُ فِرۡعَوۡنُ وَقَوۡمُهُۥ وَمَا كَانُواْ يَعۡرِشُونَ ﴿137﴾

אחר כך הורשנו לעם אשר היו משועבדים את מזרחה ומערבה של הארץ אשר בירכנו, והתקיים בשלמותו דבר הבטחתו של ריבונך לבני ישראל על אשר חיכו בסבלנות והרסנו את כל מה שעשה פרעה והאנשים שלו ומה שבנו.

7:138

وَجَٰوَزۡنَا بِبَنِيٓ إِسۡرَـٰٓءِيلَ ٱلۡبَحۡرَ فَأَتَوۡاْ عَلَىٰ قَوۡمٖ يَعۡكُفُونَ عَلَىٰٓ أَصۡنَامٖ لَّهُمۡۚ قَالُواْ يَٰمُوسَى ٱجۡعَل لَّنَآ إِلَٰهٗا كَمَا لَهُمۡ ءَالِهَةٞۚ قَالَ إِنَّكُمۡ قَوۡمٞ تَجۡهَلُونَ ﴿138﴾

והקלנו על בני-ישראל לחצות את הים, והם באו אל עם שהיו משתחווים לאליליהם. אז אמרו, “הוי משה! עשה לנו אלוה כמו אליליהם”.(ומשה) אמר להם, “אנשים חסרי דעת אתם”.

7:139

إِنَّ هَـٰٓؤُلَآءِ مُتَبَّرٞ مَّا هُمۡ فِيهِ وَبَٰطِلٞ مَّا كَانُواْ يَعۡمَلُونَ ﴿139﴾

הן, אלה, ייחרב כל אשר להם, ורע כל אשר עשו.

7:140

قَالَ أَغَيۡرَ ٱللَّهِ أَبۡغِيكُمۡ إِلَٰهٗا وَهُوَ فَضَّلَكُمۡ عَلَى ٱلۡعَٰلَمِينَ ﴿140﴾

אמר, “האבקש לכם אלוה מלבד אללה אשר העדיף אתכם על העולמים.

7:141

وَإِذۡ أَنجَيۡنَٰكُم مِّنۡ ءَالِ فِرۡعَوۡنَ يَسُومُونَكُمۡ سُوٓءَ ٱلۡعَذَابِ يُقَتِّلُونَ أَبۡنَآءَكُمۡ وَيَسۡتَحۡيُونَ نِسَآءَكُمۡۚ وَفِي ذَٰلِكُم بَلَآءٞ مِّن رَّبِّكُمۡ عَظِيمٞ ﴿141﴾

ואז חילצנו אתכם מאנשי פרעה שהיו מציקים לכם בייסורים רעים, בהריגת בניכם הזכרים ומחיים את נשותיכם (לחיים של עבדות), ובזאת התנסיתם במבחן אדיר מריבונכם?”

7:142

وَوَٰعَدۡنَا مُوسَىٰ ثَلَٰثِينَ لَيۡلَةٗ وَأَتۡمَمۡنَٰهَا بِعَشۡرٖ فَتَمَّ مِيقَٰتُ رَبِّهِۦٓ أَرۡبَعِينَ لَيۡلَةٗۚ وَقَالَ مُوسَىٰ لِأَخِيهِ هَٰرُونَ ٱخۡلُفۡنِي فِي قَوۡمِي وَأَصۡلِحۡ وَلَا تَتَّبِعۡ سَبِيلَ ٱلۡمُفۡسِدِينَ ﴿142﴾

וקבענו למשה מועד אתנו, שלושים יום והשלמנו בעוד עשרה (ימים), וכך מלאו לו ארבעים יום למועד אצל ריבונו, אמר משה לאחיו אהרון, “מלא את מקומי בהנהגת בני עמי ועשה את הטוב ואל תלך בעקבות המשחיתים”.

7:143

وَلَمَّا جَآءَ مُوسَىٰ لِمِيقَٰتِنَا وَكَلَّمَهُۥ رَبُّهُۥ قَالَ رَبِّ أَرِنِيٓ أَنظُرۡ إِلَيۡكَۚ قَالَ لَن تَرَىٰنِي وَلَٰكِنِ ٱنظُرۡ إِلَى ٱلۡجَبَلِ فَإِنِ ٱسۡتَقَرَّ مَكَانَهُۥ فَسَوۡفَ تَرَىٰنِيۚ فَلَمَّا تَجَلَّىٰ رَبُّهُۥ لِلۡجَبَلِ جَعَلَهُۥ دَكّٗا وَخَرَّ مُوسَىٰ صَعِقٗاۚ فَلَمَّآ أَفَاقَ قَالَ سُبۡحَٰنَكَ تُبۡتُ إِلَيۡكَ وَأَنَا۠ أَوَّلُ ٱلۡمُؤۡمِنِينَ ﴿143﴾

כאשר בא משה במועד שקבענו, וריבונו דיבר עמו, אמר, “ריבוני! הרשה לי לראות אותך”. אמר, “לא תוכל לראות אותי, ואולם הבס אל ההר, אם יישאר במקומו אז תראה אותי”. כאשר התגלה (אור) ריבונו מול ההר, התמוסס ההר ונעלם ממקומו, ומשה נפל מוכה רעם. וכשהתעורר אמר, “ישתבח שמך! קבל את הרסתי הכנה, ואני ראשון המאמינים”.

7:144

قَالَ يَٰمُوسَىٰٓ إِنِّي ٱصۡطَفَيۡتُكَ عَلَى ٱلنَّاسِ بِرِسَٰلَٰتِي وَبِكَلَٰمِي فَخُذۡ مَآ ءَاتَيۡتُكَ وَكُن مِّنَ ٱلشَّـٰكِرِينَ ﴿144﴾

אמר (אללה), “הוי משה! אני בחרתיך מעל האנשים בעשותך השליח שלי ובדברי אליך. לכן קח את מה שנתתי לך והיה מהמודים “

7:145

وَكَتَبۡنَا لَهُۥ فِي ٱلۡأَلۡوَاحِ مِن كُلِّ شَيۡءٖ مَّوۡعِظَةٗ وَتَفۡصِيلٗا لِّكُلِّ شَيۡءٖ فَخُذۡهَا بِقُوَّةٖ وَأۡمُرۡ قَوۡمَكَ يَأۡخُذُواْ بِأَحۡسَنِهَاۚ سَأُوْرِيكُمۡ دَارَ ٱلۡفَٰسِقِينَ ﴿145﴾

וכתבנו לו בלוחות מוסר מכל סוג וביאור לכל דבר. “אחוז בהם בכוח, וצווה את בני עמך לבצע את הטוב שבהם, ואני אראה לכם את נחלת המושחתים.

7:146

سَأَصۡرِفُ عَنۡ ءَايَٰتِيَ ٱلَّذِينَ يَتَكَبَّرُونَ فِي ٱلۡأَرۡضِ بِغَيۡرِ ٱلۡحَقِّ وَإِن يَرَوۡاْ كُلَّ ءَايَةٖ لَّا يُؤۡمِنُواْ بِهَا وَإِن يَرَوۡاْ سَبِيلَ ٱلرُّشۡدِ لَا يَتَّخِذُوهُ سَبِيلٗا وَإِن يَرَوۡاْ سَبِيلَ ٱلۡغَيِّ يَتَّخِذُوهُ سَبِيلٗاۚ ذَٰلِكَ بِأَنَّهُمۡ كَذَّبُواْ بِـَٔايَٰتِنَا وَكَانُواْ عَنۡهَا غَٰفِلِينَ ﴿146﴾

אני אמנע את אותותיי מאלה אשר מתייהרים בארץ בלי צדק, ואף אם יראו כל אות לא יאמינו בו, ואף אם יראו את שביל היושר לא ילכו בו. אך אם יראו את שביל השחיתות הם ילכו בו, וזאת משום שהם הכחישו את אותותינו ולא שמו לב להם.

7:147

وَٱلَّذِينَ كَذَّبُواْ بِـَٔايَٰتِنَا وَلِقَآءِ ٱلۡأٓخِرَةِ حَبِطَتۡ أَعۡمَٰلُهُمۡۚ هَلۡ يُجۡزَوۡنَ إِلَّا مَا كَانُواْ يَعۡمَلُونَ ﴿147﴾

ואלה אשר התכחשו לאותותינו ולמפגש בעולם-הבא, לא יתקבלו מעשיהם, ולפי מעשיהם יתוגמלו.”

7:148

وَٱتَّخَذَ قَوۡمُ مُوسَىٰ مِنۢ بَعۡدِهِۦ مِنۡ حُلِيِّهِمۡ عِجۡلٗا جَسَدٗا لَّهُۥ خُوَارٌۚ أَلَمۡ يَرَوۡاْ أَنَّهُۥ لَا يُكَلِّمُهُمۡ وَلَا يَهۡدِيهِمۡ سَبِيلًاۘ ٱتَّخَذُوهُ وَكَانُواْ ظَٰلِمِينَ ﴿148﴾

והכינו בני עמו של משה בהיעדרו מתכשיטיהם פסל של עגל, אשר בו חורים והשמיע רחש (בגלל האוויר שעבר דרכו). האם הם לא ראו שאינו מדבר אליהם ואינו מדריך אותם בשום שביל? בעשותם אותו קיפחו את עצמם.

7:149

وَلَمَّا سُقِطَ فِيٓ أَيۡدِيهِمۡ وَرَأَوۡاْ أَنَّهُمۡ قَدۡ ضَلُّواْ قَالُواْ لَئِن لَّمۡ يَرۡحَمۡنَا رَبُّنَا وَيَغۡفِرۡ لَنَا لَنَكُونَنَّ مِنَ ٱلۡخَٰسِرِينَ ﴿149﴾

וכאשר נפל בין ידיהם (עגל הזהב) וראו כי תעו,(הם התחרטו) ואמרו “אם לא ירחם עלינו ריבוננו ויסלח לנו, אכן נהיה מהמפסידים”.

7:150

وَلَمَّا رَجَعَ مُوسَىٰٓ إِلَىٰ قَوۡمِهِۦ غَضۡبَٰنَ أَسِفٗا قَالَ بِئۡسَمَا خَلَفۡتُمُونِي مِنۢ بَعۡدِيٓۖ أَعَجِلۡتُمۡ أَمۡرَ رَبِّكُمۡۖ وَأَلۡقَى ٱلۡأَلۡوَاحَ وَأَخَذَ بِرَأۡسِ أَخِيهِ يَجُرُّهُۥٓ إِلَيۡهِۚ قَالَ ٱبۡنَ أُمَّ إِنَّ ٱلۡقَوۡمَ ٱسۡتَضۡعَفُونِي وَكَادُواْ يَقۡتُلُونَنِي فَلَا تُشۡمِتۡ بِيَ ٱلۡأَعۡدَآءَ وَلَا تَجۡعَلۡنِي مَعَ ٱلۡقَوۡمِ ٱلظَّـٰلِمِينَ ﴿150﴾

וכאשר חזר משה אל עמו, הוא היה כועס ומלא צער, ואמר, “כמה רע הוא הדבר אשר עשיתם אחריי! האם הקדמתם את מצוות ריבונכם?” ואז זרק את הלוחות ואחז בראש אחיו ומשכו אליו. אמר (אחיו, אהרון הנביא), “בן אמי! אכן העם גבר עליי וכמעט הרגו אותי, אל תיתן לאויבים שיזלזלו בי, ואל תשים אותי עם האנשים המקפחים”.

7:151

قَالَ رَبِّ ٱغۡفِرۡ لِي وَلِأَخِي وَأَدۡخِلۡنَا فِي رَحۡمَتِكَۖ وَأَنتَ أَرۡحَمُ ٱلرَّـٰحِمِينَ ﴿151﴾

אמר (משה) “ריבוני! סלח לי ולאחי ורחם עלינו כי אתה הטוב שברחמנים”.

7:152

إِنَّ ٱلَّذِينَ ٱتَّخَذُواْ ٱلۡعِجۡلَ سَيَنَالُهُمۡ غَضَبٞ مِّن رَّبِّهِمۡ وَذِلَّةٞ فِي ٱلۡحَيَوٰةِ ٱلدُّنۡيَاۚ وَكَذَٰلِكَ نَجۡزِي ٱلۡمُفۡتَرِينَ ﴿152﴾

אכן אלה אשר עשו את העגל, זעם ריבונם ייגע בהם, ויושפלו בחיי העולם הזה, כי כך נעניש את הבודים אלילים.

7:153

وَٱلَّذِينَ عَمِلُواْ ٱلسَّيِّـَٔاتِ ثُمَّ تَابُواْ مِنۢ بَعۡدِهَا وَءَامَنُوٓاْ إِنَّ رَبَّكَ مِنۢ بَعۡدِهَا لَغَفُورٞ رَّحِيمٞ ﴿153﴾

ולאלה אשר עשו רוע ואז הביעו חרטה כנה והאמינו,, אכן ריבונך לאחר כל זאת סלחן ורחום.

7:154

وَلَمَّا سَكَتَ عَن مُّوسَى ٱلۡغَضَبُ أَخَذَ ٱلۡأَلۡوَاحَۖ وَفِي نُسۡخَتِهَا هُدٗى وَرَحۡمَةٞ لِّلَّذِينَ هُمۡ لِرَبِّهِمۡ يَرۡهَبُونَ ﴿154﴾

וכאשר התפוגג זעם של משה, לקח את הלוחות, שעליהם כתובים דברי הדרכה ורחמים לאלה אשר יראים את ריבונם.

7:155

وَٱخۡتَارَ مُوسَىٰ قَوۡمَهُۥ سَبۡعِينَ رَجُلٗا لِّمِيقَٰتِنَاۖ فَلَمَّآ أَخَذَتۡهُمُ ٱلرَّجۡفَةُ قَالَ رَبِّ لَوۡ شِئۡتَ أَهۡلَكۡتَهُم مِّن قَبۡلُ وَإِيَّـٰيَۖ أَتُهۡلِكُنَا بِمَا فَعَلَ ٱلسُّفَهَآءُ مِنَّآۖ إِنۡ هِيَ إِلَّا فِتۡنَتُكَ تُضِلُّ بِهَا مَن تَشَآءُ وَتَهۡدِي مَن تَشَآءُۖ أَنتَ وَلِيُّنَا فَٱغۡفِرۡ لَنَا وَٱرۡحَمۡنَاۖ وَأَنتَ خَيۡرُ ٱلۡغَٰفِرِينَ ﴿155﴾

ובחר משה שבעים צדיקים למועד פגישתנו. וכאשר רעדה האדמה תחתיהם, אמר “ריבוני! אילו רצית היית מכחיד אותם ואותי זה כבר. התכחיד אותנו עבור מעשי השוטים שבנו? אין זה אלא מבחן מצדך, כי אתה מתעה מי שאתה רוצה ומדריך מי שאתה רוצה. אתה אדוננו, וסלח לנו ורחם עלינו, כי אתה הטוב שבסולחים.

7:156

وَٱكۡتُبۡ لَنَا فِي هَٰذِهِ ٱلدُّنۡيَا حَسَنَةٗ وَفِي ٱلۡأٓخِرَةِ إِنَّا هُدۡنَآ إِلَيۡكَۚ قَالَ عَذَابِيٓ أُصِيبُ بِهِۦ مَنۡ أَشَآءُۖ وَرَحۡمَتِي وَسِعَتۡ كُلَّ شَيۡءٖۚ فَسَأَكۡتُبُهَا لِلَّذِينَ يَتَّقُونَ وَيُؤۡتُونَ ٱلزَّكَوٰةَ وَٱلَّذِينَ هُم بِـَٔايَٰتِنَا يُؤۡمِنُونَ ﴿156﴾

וכתוב לנו טובה בעולם הזה ובעולם הבא, כי חזרנו לשביל (היושר) אליך”. אמר (אללה), “עונשי, אכה בו את אשר ארצה, ורחמי מקיפים כל דבר.” אכתוב אותם לזכות אלה אשר יראים ונותני הזכאת (צדקת חובה) ואלה אשר הם באותותינו מאמינים.

7:157

ٱلَّذِينَ يَتَّبِعُونَ ٱلرَّسُولَ ٱلنَّبِيَّ ٱلۡأُمِّيَّ ٱلَّذِي يَجِدُونَهُۥ مَكۡتُوبًا عِندَهُمۡ فِي ٱلتَّوۡرَىٰةِ وَٱلۡإِنجِيلِ يَأۡمُرُهُم بِٱلۡمَعۡرُوفِ وَيَنۡهَىٰهُمۡ عَنِ ٱلۡمُنكَرِ وَيُحِلُّ لَهُمُ ٱلطَّيِّبَٰتِ وَيُحَرِّمُ عَلَيۡهِمُ ٱلۡخَبَـٰٓئِثَ وَيَضَعُ عَنۡهُمۡ إِصۡرَهُمۡ وَٱلۡأَغۡلَٰلَ ٱلَّتِي كَانَتۡ عَلَيۡهِمۡۚ فَٱلَّذِينَ ءَامَنُواْ بِهِۦ وَعَزَّرُوهُ وَنَصَرُوهُ وَٱتَّبَعُواْ ٱلنُّورَ ٱلَّذِيٓ أُنزِلَ مَعَهُۥٓ أُوْلَـٰٓئِكَ هُمُ ٱلۡمُفۡلِحُونَ ﴿157﴾

וגם עבור ההולכים בעקבות השליח (מוחמד), הנביא שאינו יודע קרוא וכתוב, אשר אותו ימצאו כתוב אצלם בתורה והבשורה, ומצווה עליהם לעשות את הטוב ויאסור עליהם לעשות את הרע, וירשה להם את המאכלים הטובים ויאסור עליהם את התועבות, ויסיר מעליהם את הנטל ואת הכבלים (שנטלו על עצמם) המכבידים עליהם. ואלה אשר האמינו בו וכיבדו אותו ויעזרו לו וילכו אחרי האור (הקוראן) אשר הורד עמו, אלה הם המצליחים.

7:158

قُلۡ يَـٰٓأَيُّهَا ٱلنَّاسُ إِنِّي رَسُولُ ٱللَّهِ إِلَيۡكُمۡ جَمِيعًا ٱلَّذِي لَهُۥ مُلۡكُ ٱلسَّمَٰوَٰتِ وَٱلۡأَرۡضِۖ لَآ إِلَٰهَ إِلَّا هُوَ يُحۡيِۦ وَيُمِيتُۖ فَـَٔامِنُواْ بِٱللَّهِ وَرَسُولِهِ ٱلنَّبِيِّ ٱلۡأُمِّيِّ ٱلَّذِي يُؤۡمِنُ بِٱللَّهِ وَكَلِمَٰتِهِۦ وَٱتَّبِعُوهُ لَعَلَّكُمۡ تَهۡتَدُونَ ﴿158﴾

אמור (מוחמד) “הוי האנשים! הנני שליח אללה אליכם כולכם, אשר לו מלכות השמים והארץ, אין אלוה מלבדו, והוא מחייה וממית. על כן האמינו באללה ובשליחו, הנביא שאינו יודע קרוא וכתוב, המאמין באללה ובדבריו, ולכו בעקבתו למען תודרכו”.

7:159

وَمِن قَوۡمِ مُوسَىٰٓ أُمَّةٞ يَهۡدُونَ بِٱلۡحَقِّ وَبِهِۦ يَعۡدِلُونَ ﴿159﴾

ומבני עמו של משה אנשים אשר מדריכים על-פי הצדק ושופטים לפיו.

7:160

وَقَطَّعۡنَٰهُمُ ٱثۡنَتَيۡ عَشۡرَةَ أَسۡبَاطًا أُمَمٗاۚ وَأَوۡحَيۡنَآ إِلَىٰ مُوسَىٰٓ إِذِ ٱسۡتَسۡقَىٰهُ قَوۡمُهُۥٓ أَنِ ٱضۡرِب بِّعَصَاكَ ٱلۡحَجَرَۖ فَٱنۢبَجَسَتۡ مِنۡهُ ٱثۡنَتَا عَشۡرَةَ عَيۡنٗاۖ قَدۡ عَلِمَ كُلُّ أُنَاسٖ مَّشۡرَبَهُمۡۚ وَظَلَّلۡنَا عَلَيۡهِمُ ٱلۡغَمَٰمَ وَأَنزَلۡنَا عَلَيۡهِمُ ٱلۡمَنَّ وَٱلسَّلۡوَىٰۖ كُلُواْ مِن طَيِّبَٰتِ مَا رَزَقۡنَٰكُمۡۚ وَمَا ظَلَمُونَا وَلَٰكِن كَانُوٓاْ أَنفُسَهُمۡ يَظۡلِمُونَ ﴿160﴾

וחילקנו אותם לשנים עשר שבסים, אומות. והורינו למשה כאשר תבע העם מים לשתות, כי “הכה במקלך בסלע”. ואז פרצו ממנו שנים־עשר מעיינות, וכל שבט ידע את המקום אשר ממנו ישתה. הצלנו עליהם בענן והורדנו אליהם את המן והשלו. (ואמרנו), “איכלו מן הדברים הטובים שהענקנו לכם”. הם לא קיפחו אותנו, כי אם את עצמם קיפחו.

7:161

وَإِذۡ قِيلَ لَهُمُ ٱسۡكُنُواْ هَٰذِهِ ٱلۡقَرۡيَةَ وَكُلُواْ مِنۡهَا حَيۡثُ شِئۡتُمۡ وَقُولُواْ حِطَّةٞ وَٱدۡخُلُواْ ٱلۡبَابَ سُجَّدٗا نَّغۡفِرۡ لَكُمۡ خَطِيٓـَٰٔتِكُمۡۚ سَنَزِيدُ ٱلۡمُحۡسِنِينَ ﴿161﴾

כאשר נאמר להם “שכנו בעיר הזאת ואכלו בה באשר תרצו, ואמרו, 'חטאנו', והיכנסו בשער סוגדים, נסלח לכם את חטאיכם, ונרבה את גמול המיטיבים.

7:162

فَبَدَّلَ ٱلَّذِينَ ظَلَمُواْ مِنۡهُمۡ قَوۡلًا غَيۡرَ ٱلَّذِي قِيلَ لَهُمۡ فَأَرۡسَلۡنَا عَلَيۡهِمۡ رِجۡزٗا مِّنَ ٱلسَّمَآءِ بِمَا كَانُواْ يَظۡلِمُونَ ﴿162﴾

והחליפו, אלה אשר קיפחו מבינהם, אמרו דבר שונה מאשר נאמר להם (להגיד), על כן שלחנו עליהם עונש מן השמים, משום שהיו מקפחים.

7:163

وَسۡـَٔلۡهُمۡ عَنِ ٱلۡقَرۡيَةِ ٱلَّتِي كَانَتۡ حَاضِرَةَ ٱلۡبَحۡرِ إِذۡ يَعۡدُونَ فِي ٱلسَّبۡتِ إِذۡ تَأۡتِيهِمۡ حِيتَانُهُمۡ يَوۡمَ سَبۡتِهِمۡ شُرَّعٗا وَيَوۡمَ لَا يَسۡبِتُونَ لَا تَأۡتِيهِمۡۚ كَذَٰلِكَ نَبۡلُوهُم بِمَا كَانُواْ يَفۡسُقُونَ ﴿163﴾

ושאל אותם!! אודות העיר אשר שכנה על חוף הים. הם (תושביה) חיללו את השבת, כי דגי הים עלו על פני הים ביום השבת, ואילו בימים אשר לא שבתו, הדגים לא באו. כי כה העמדנו בניסיון את המושחתים.

7:164

وَإِذۡ قَالَتۡ أُمَّةٞ مِّنۡهُمۡ لِمَ تَعِظُونَ قَوۡمًا ٱللَّهُ مُهۡلِكُهُمۡ أَوۡ مُعَذِّبُهُمۡ عَذَابٗا شَدِيدٗاۖ قَالُواْ مَعۡذِرَةً إِلَىٰ رَبِّكُمۡ وَلَعَلَّهُمۡ يَتَّقُونَ ﴿164﴾

ואז אמרה אומה (שבט) מביניהם, “למה אתם מטיפים לאנשים אשר אללה עומד להכחידם או להענישם?” אמרו, “סליחה לריבונכם (לצאת ידי חובה), אולי תהיה בהם יראה”.

7:165

فَلَمَّا نَسُواْ مَا ذُكِّرُواْ بِهِۦٓ أَنجَيۡنَا ٱلَّذِينَ يَنۡهَوۡنَ عَنِ ٱلسُّوٓءِ وَأَخَذۡنَا ٱلَّذِينَ ظَلَمُواْ بِعَذَابِۭ بَـِٔيسِۭ بِمَا كَانُواْ يَفۡسُقُونَ ﴿165﴾

כאשר שכחו את אשר הוזכר להם, חילצנו את אלה אשר אסרו את הרעה ועינינו את אלה אשר קיפחו בעונש קשה, בשל מעשה ההפקרות שעשו.

7:166

فَلَمَّا عَتَوۡاْ عَن مَّا نُهُواْ عَنۡهُ قُلۡنَا لَهُمۡ كُونُواْ قِرَدَةً خَٰسِـِٔينَ ﴿166﴾

וכאשר עברו על האיסור שהוטל עליהם, אמרנו להם, “היו קופים בזויים.”

7:167

وَإِذۡ تَأَذَّنَ رَبُّكَ لَيَبۡعَثَنَّ عَلَيۡهِمۡ إِلَىٰ يَوۡمِ ٱلۡقِيَٰمَةِ مَن يَسُومُهُمۡ سُوٓءَ ٱلۡعَذَابِۗ إِنَّ رَبَّكَ لَسَرِيعُ ٱلۡعِقَابِ وَإِنَّهُۥ لَغَفُورٞ رَّحِيمٞ ﴿167﴾

ואז הכריז ריבונך, “כי עד יום תחיית-המתים ישלח עליהם אויבים שיציקו להם בייסורים קשים. אכן ריבונך מהיר בעונש, והוא אף סולח ורחום.

7:168

وَقَطَّعۡنَٰهُمۡ فِي ٱلۡأَرۡضِ أُمَمٗاۖ مِّنۡهُمُ ٱلصَّـٰلِحُونَ وَمِنۡهُمۡ دُونَ ذَٰلِكَۖ وَبَلَوۡنَٰهُم بِٱلۡحَسَنَٰتِ وَٱلسَّيِّـَٔاتِ لَعَلَّهُمۡ يَرۡجِعُونَ ﴿168﴾

ופיזרנו אותם על פני הארץ אומות(שבטים), יש בהם הישרים וביניהם שאינם כך, וניסינו אותם בטובות וברעות כדי שיביעו הרסה כנה.

7:169

فَخَلَفَ مِنۢ بَعۡدِهِمۡ خَلۡفٞ وَرِثُواْ ٱلۡكِتَٰبَ يَأۡخُذُونَ عَرَضَ هَٰذَا ٱلۡأَدۡنَىٰ وَيَقُولُونَ سَيُغۡفَرُ لَنَا وَإِن يَأۡتِهِمۡ عَرَضٞ مِّثۡلُهُۥ يَأۡخُذُوهُۚ أَلَمۡ يُؤۡخَذۡ عَلَيۡهِم مِّيثَٰقُ ٱلۡكِتَٰبِ أَن لَّا يَقُولُواْ عَلَى ٱللَّهِ إِلَّا ٱلۡحَقَّ وَدَرَسُواْ مَا فِيهِۗ وَٱلدَّارُ ٱلۡأٓخِرَةُ خَيۡرٞ لِّلَّذِينَ يَتَّقُونَۚ أَفَلَا تَعۡقِلُونَ ﴿169﴾

ובאו אחריהם דורות אשר ירשו את הספר, היו לוקחים רווח ממה שהזדמן להם לחיי העולם הזה, ואומרים, “ודאי ייסלח לנו”. ואולם אם ימצאו רווח דומה ייקחוהו. האם הם לא כרתו את הברית בספר(התורה) כי לא יאמרו על אללה אלא רק את הצדק? ולמדו (בספר) את כל אשר בו. חיי העולם הבא טובים יותר (מחיי העולם הזה) לאלה היראים. האם לא תבינו?

7:170

وَٱلَّذِينَ يُمَسِّكُونَ بِٱلۡكِتَٰبِ وَأَقَامُواْ ٱلصَّلَوٰةَ إِنَّا لَا نُضِيعُ أَجۡرَ ٱلۡمُصۡلِحِينَ ﴿170﴾

ואלה אשר מחזיקים בספר והמקיימים את התפילה, אנו לא נפחית את גמולם של המתקנים.

7:171

وَإِذۡ نَتَقۡنَا ٱلۡجَبَلَ فَوۡقَهُمۡ كَأَنَّهُۥ ظُلَّةٞ وَظَنُّوٓاْ أَنَّهُۥ وَاقِعُۢ بِهِمۡ خُذُواْ مَآ ءَاتَيۡنَٰكُم بِقُوَّةٖ وَٱذۡكُرُواْ مَا فِيهِ لَعَلَّكُمۡ تَتَّقُونَ ﴿171﴾

וכאשר עקרנו את ההר מעליהם ודומה הוא לסוכך, והם חשבו כי הנה הוא נופל עליהם. “אחזו בכוח אשר נתנו לכם וזכרו את אשר בו למען תיראו”.

7:172

وَإِذۡ أَخَذَ رَبُّكَ مِنۢ بَنِيٓ ءَادَمَ مِن ظُهُورِهِمۡ ذُرِّيَّتَهُمۡ وَأَشۡهَدَهُمۡ عَلَىٰٓ أَنفُسِهِمۡ أَلَسۡتُ بِرَبِّكُمۡۖ قَالُواْ بَلَىٰ شَهِدۡنَآۚ أَن تَقُولُواْ يَوۡمَ ٱلۡقِيَٰمَةِ إِنَّا كُنَّا عَنۡ هَٰذَا غَٰفِلِينَ ﴿172﴾

וכאשר ריבונך נטל מבני האדם, מחלציהם, את צאצאיהם, והעיד אותם על עצמם, “הלא (מעידים כי) אני ריבונכם?” והם ענו, “אכן כן, מעידים אנו”. (כל זה עשיתי) למען שלא תאמרו ביום תחיית-המתים, “אנו היינו מזה מוסחים ״.

7:173

أَوۡ تَقُولُوٓاْ إِنَّمَآ أَشۡرَكَ ءَابَآؤُنَا مِن قَبۡلُ وَكُنَّا ذُرِّيَّةٗ مِّنۢ بَعۡدِهِمۡۖ أَفَتُهۡلِكُنَا بِمَا فَعَلَ ٱلۡمُبۡطِلُونَ ﴿173﴾

או שתאמרו, “אמנם אבותינו היו משתפים (עבודה זרה) לפנינו, ואנו היינו רק צאצאים אחריהם. האם תעניש אותנו על מעשיהם של החוטאים?”

7:174

وَكَذَٰلِكَ نُفَصِّلُ ٱلۡأٓيَٰتِ وَلَعَلَّهُمۡ يَرۡجِعُونَ ﴿174﴾

וכך נבהיר את האותות, כדי שהם ישנו את דעתם (אל דרך האמת).

7:175

وَٱتۡلُ عَلَيۡهِمۡ نَبَأَ ٱلَّذِيٓ ءَاتَيۡنَٰهُ ءَايَٰتِنَا فَٱنسَلَخَ مِنۡهَا فَأَتۡبَعَهُ ٱلشَّيۡطَٰنُ فَكَانَ مِنَ ٱلۡغَاوِينَ ﴿175﴾

וקרא להם את הסיפור של האיש אשר נתנו לו את אותותינו ואולם הוא נטש אותם, והשטן לכד אותו והיה מהאבודים.

7:176

وَلَوۡ شِئۡنَا لَرَفَعۡنَٰهُ بِهَا وَلَٰكِنَّهُۥٓ أَخۡلَدَ إِلَى ٱلۡأَرۡضِ وَٱتَّبَعَ هَوَىٰهُۚ فَمَثَلُهُۥ كَمَثَلِ ٱلۡكَلۡبِ إِن تَحۡمِلۡ عَلَيۡهِ يَلۡهَثۡ أَوۡ تَتۡرُكۡهُ يَلۡهَثۚ ذَّـٰلِكَ مَثَلُ ٱلۡقَوۡمِ ٱلَّذِينَ كَذَّبُواْ بِـَٔايَٰتِنَاۚ فَٱقۡصُصِ ٱلۡقَصَصَ لَعَلَّهُمۡ يَتَفَكَّرُونَ ﴿176﴾

אילו רצינו, היינו מרוממים אותו בהם, אך הוא נסה לחיי העולם-הזה והלך אחרי תאוות נפשו. ומשלו נמשל לכלב אשר בין אם תסלקו יתנשף ואם תתעלם ממנו הוא יתנשף. לזאת נמשלו האנשים האלה אשר התכחשו לאותותינו, על כן ספר את הסיפור למען יזכרו

7:177

سَآءَ مَثَلًا ٱلۡقَوۡمُ ٱلَّذِينَ كَذَّبُواْ بِـَٔايَٰتِنَا وَأَنفُسَهُمۡ كَانُواْ يَظۡلِمُونَ ﴿177﴾

מה רע המשל של אלה שהתכחשו לאותותינו, ואולם רק את עצמם יקפחו

7:178

مَن يَهۡدِ ٱللَّهُ فَهُوَ ٱلۡمُهۡتَدِيۖ وَمَن يُضۡلِلۡ فَأُوْلَـٰٓئِكَ هُمُ ٱلۡخَٰسِرُونَ ﴿178﴾

מי שאללה מדריך אותו אז הוא המודרך, ומי שמתעה, אז אלה הם המפסידים.

7:179

وَلَقَدۡ ذَرَأۡنَا لِجَهَنَّمَ كَثِيرٗا مِّنَ ٱلۡجِنِّ وَٱلۡإِنسِۖ لَهُمۡ قُلُوبٞ لَّا يَفۡقَهُونَ بِهَا وَلَهُمۡ أَعۡيُنٞ لَّا يُبۡصِرُونَ بِهَا وَلَهُمۡ ءَاذَانٞ لَّا يَسۡمَعُونَ بِهَآۚ أُوْلَـٰٓئِكَ كَٱلۡأَنۡعَٰمِ بَلۡ هُمۡ أَضَلُّۚ أُوْلَـٰٓئِكَ هُمُ ٱلۡغَٰفِلُونَ ﴿179﴾

וכבר השארנו לגיהינום רבים מבין השדים ובני- האנוש, אשר אמנם הם בעלי לבבות, אך הם אינם מבינים בהם, עיניים להם אמנם לא יראו בהן, אוזניים להם אמנם לא ישמעו בהן. אלה דומים לבהמות, אבל הם תועים אף יותר. אלה הם המוסחים.

7:180

وَلِلَّهِ ٱلۡأَسۡمَآءُ ٱلۡحُسۡنَىٰ فَٱدۡعُوهُ بِهَاۖ وَذَرُواْ ٱلَّذِينَ يُلۡحِدُونَ فِيٓ أَسۡمَـٰٓئِهِۦۚ سَيُجۡزَوۡنَ مَا كَانُواْ يَعۡمَلُونَ ﴿180﴾

ולאללה שייכים שמות התארים היפים, על כן קראו לו בהם, ועזבו את אלה המסלפים את השמות היפים. הם אכן יקבלו את העונש המתאים למעשיהם.

7:181

وَمِمَّنۡ خَلَقۡنَآ أُمَّةٞ يَهۡدُونَ بِٱلۡحَقِّ وَبِهِۦ يَعۡدِلُونَ ﴿181﴾

בין אלה שבראנו(מן השדים ובני-האנוש) יש אומה אשר מדריכים על-פי הצדק ובו ישפטו(בצדק).

7:182

وَٱلَّذِينَ كَذَّبُواْ بِـَٔايَٰتِنَا سَنَسۡتَدۡرِجُهُم مِّنۡ حَيۡثُ لَا يَعۡلَمُونَ ﴿182﴾

ואלה שהתכחשו לאותותינו נביאם בפיתוי בהדרגה להענשתם מבלי שיבחינו בכך

7:183

وَأُمۡلِي لَهُمۡۚ إِنَّ كَيۡدِي مَتِينٌ ﴿183﴾

למרות שאני נותן להם ארכה, מזימתי איתנה היא.

7:184

أَوَلَمۡ يَتَفَكَّرُواْۗ مَا بِصَاحِبِهِم مِّن جِنَّةٍۚ إِنۡ هُوَ إِلَّا نَذِيرٞ مُّبِينٌ ﴿184﴾

האם לא חשבו כי אין באישם (הנביא מוחמד) כל שיגעון, וכי תפקידו הוא להזהיר ולהבהיר?

7:185

أَوَلَمۡ يَنظُرُواْ فِي مَلَكُوتِ ٱلسَّمَٰوَٰتِ وَٱلۡأَرۡضِ وَمَا خَلَقَ ٱللَّهُ مِن شَيۡءٖ وَأَنۡ عَسَىٰٓ أَن يَكُونَ قَدِ ٱقۡتَرَبَ أَجَلُهُمۡۖ فَبِأَيِّ حَدِيثِۭ بَعۡدَهُۥ يُؤۡمِنُونَ ﴿185﴾

האם הם לא הביטו אל מלכות השמיים והארץ וכל דבר שיצר אללה? והם לא ראו שזמנם (סופם) קרב? ולאחר כל זאת (אזהרות הקוראן), לאיזו אזהרה הם יאמינו?

7:186

مَن يُضۡلِلِ ٱللَّهُ فَلَا هَادِيَ لَهُۥۚ وَيَذَرُهُمۡ فِي طُغۡيَٰنِهِمۡ يَعۡمَهُونَ ﴿186﴾

מי שאללה יתעה, אין לו מדריך, והוא ישאיר אותם תוהים בכפירתם.

7:187

يَسۡـَٔلُونَكَ عَنِ ٱلسَّاعَةِ أَيَّانَ مُرۡسَىٰهَاۖ قُلۡ إِنَّمَا عِلۡمُهَا عِندَ رَبِّيۖ لَا يُجَلِّيهَا لِوَقۡتِهَآ إِلَّا هُوَۚ ثَقُلَتۡ فِي ٱلسَّمَٰوَٰتِ وَٱلۡأَرۡضِۚ لَا تَأۡتِيكُمۡ إِلَّا بَغۡتَةٗۗ يَسۡـَٔلُونَكَ كَأَنَّكَ حَفِيٌّ عَنۡهَاۖ قُلۡ إِنَّمَا عِلۡمُهَا عِندَ ٱللَّهِ وَلَٰكِنَّ أَكۡثَرَ ٱلنَّاسِ لَا يَعۡلَمُونَ ﴿187﴾

שואלים אותך (מוחמד) על השעה, מתי היא תבוא? אמור, “רק ריבוני יודע זאת, ורק הוא יחשוף את מועדה, עוצמתה אדירה בשמיים ובארץ, ולא תבוא עליכם אלא לפתע”. הם שואלים אותך כאילו אתה מודע לעיתויה (מתי תבוא). אמור, “רק לאללה הידע עליה, אבל רוב האנשים אינם יודעים ״.

7:188

قُل لَّآ أَمۡلِكُ لِنَفۡسِي نَفۡعٗا وَلَا ضَرًّا إِلَّا مَا شَآءَ ٱللَّهُۚ وَلَوۡ كُنتُ أَعۡلَمُ ٱلۡغَيۡبَ لَٱسۡتَكۡثَرۡتُ مِنَ ٱلۡخَيۡرِ وَمَا مَسَّنِيَ ٱلسُّوٓءُۚ إِنۡ أَنَا۠ إِلَّا نَذِيرٞ وَبَشِيرٞ لِّقَوۡمٖ يُؤۡمِنُونَ ﴿188﴾

אמור, “אין ביכולתי להביא תועלת לעצמי או להעביר רעה מעליי, אלא מרצון אללה, ולו ידעתי את הנסתר הייתי מרבה מהטוב, ולא היה פוגע בי הרע, אין אני אלא מזהיר ומבשר לאנשים מאמינים”.

7:189

هُوَ ٱلَّذِي خَلَقَكُم مِّن نَّفۡسٖ وَٰحِدَةٖ وَجَعَلَ مِنۡهَا زَوۡجَهَا لِيَسۡكُنَ إِلَيۡهَاۖ فَلَمَّا تَغَشَّىٰهَا حَمَلَتۡ حَمۡلًا خَفِيفٗا فَمَرَّتۡ بِهِۦۖ فَلَمَّآ أَثۡقَلَت دَّعَوَا ٱللَّهَ رَبَّهُمَا لَئِنۡ ءَاتَيۡتَنَا صَٰلِحٗا لَّنَكُونَنَّ مِنَ ٱلشَّـٰكِرِينَ ﴿189﴾

הוא (אללה) אשר ברא אתכם מנפש אחת וממנה עשה לו (לאדם) בת-זוג לשכון אליה, וכאשר התערבב איתה, היא נכנסה להריון. והמשיכה בו בקלות, אך כאשר הריונה נעשה כבד יותר, התפללו אל אללה ריבונם ואמרו, “אם תיתן לנו בן שלם ובריא, אכן נהיה מהמודים”.

7:190

فَلَمَّآ ءَاتَىٰهُمَا صَٰلِحٗا جَعَلَا لَهُۥ شُرَكَآءَ فِيمَآ ءَاتَىٰهُمَاۚ فَتَعَٰلَى ٱللَّهُ عَمَّا يُشۡرِكُونَ ﴿190﴾

אולם כאשר נתן להם בן שלם ובריא, הם צירפו לו שותפים, וייחסו להם חלק באשר נתן להם. יתרומם אללה מעל אלה שצירפו לו.

7:191

أَيُشۡرِكُونَ مَا لَا يَخۡلُقُ شَيۡـٔٗا وَهُمۡ يُخۡلَقُونَ ﴿191﴾

האם יצרפו לו שותפים אשר אינם יכולים לברוא? והם אשר נוצרים,

7:192

وَلَا يَسۡتَطِيعُونَ لَهُمۡ نَصۡرٗا وَلَآ أَنفُسَهُمۡ يَنصُرُونَ ﴿192﴾

ואינם יכולים לעזור להם, ואף לא לעזור לעצמם.

7:193

وَإِن تَدۡعُوهُمۡ إِلَى ٱلۡهُدَىٰ لَا يَتَّبِعُوكُمۡۚ سَوَآءٌ عَلَيۡكُمۡ أَدَعَوۡتُمُوهُمۡ أَمۡ أَنتُمۡ صَٰمِتُونَ ﴿193﴾

ואם תקראו להם לבוא אל דרך הישר, לא ילכו אחריכם. גם אם תקראו להם או אם אתם שקטים.

7:194

إِنَّ ٱلَّذِينَ تَدۡعُونَ مِن دُونِ ٱللَّهِ عِبَادٌ أَمۡثَالُكُمۡۖ فَٱدۡعُوهُمۡ فَلۡيَسۡتَجِيبُواْ لَكُمۡ إِن كُنتُمۡ صَٰدِقِينَ ﴿194﴾

אלה אשר תקראו אליהם מלבד אללה, עבדים הם כמותכם. קראו להם וראו אם יענו לכם אם אכן אתם צודקים.

7:195

أَلَهُمۡ أَرۡجُلٞ يَمۡشُونَ بِهَآۖ أَمۡ لَهُمۡ أَيۡدٖ يَبۡطِشُونَ بِهَآۖ أَمۡ لَهُمۡ أَعۡيُنٞ يُبۡصِرُونَ بِهَآۖ أَمۡ لَهُمۡ ءَاذَانٞ يَسۡمَعُونَ بِهَاۗ قُلِ ٱدۡعُواْ شُرَكَآءَكُمۡ ثُمَّ كِيدُونِ فَلَا تُنظِرُونِ ﴿195﴾

האם יש להם רגליים כדי ללכת בהם? או ידיים יתפשו בהן בכוח? או יש להם עיניים לראות בהן? או יש להם אוזניים לשמוע בהן? אמור “קראו לשותפיכם והתנכלו לי, ואל תתנו לי שום הזדמנות.

7:196

إِنَّ وَلِـِّۧيَ ٱللَّهُ ٱلَّذِي نَزَّلَ ٱلۡكِتَٰبَۖ وَهُوَ يَتَوَلَّى ٱلصَّـٰلِحِينَ ﴿196﴾

אללה הוא אדוני אשר הוריד את הספר (הקוראן), והוא מגן הישרים.

7:197

وَٱلَّذِينَ تَدۡعُونَ مِن دُونِهِۦ لَا يَسۡتَطِيعُونَ نَصۡرَكُمۡ وَلَآ أَنفُسَهُمۡ يَنصُرُونَ ﴿197﴾

וכי אלה אשר תקראו אליהם מלבדו אינם יכולים לעזור לכם ולא לעצמם עוזרים.”

7:198

وَإِن تَدۡعُوهُمۡ إِلَى ٱلۡهُدَىٰ لَا يَسۡمَعُواْۖ وَتَرَىٰهُمۡ يَنظُرُونَ إِلَيۡكَ وَهُمۡ لَا يُبۡصِرُونَ ﴿198﴾

אם תקראו להם לבוא אל דרך הישר, לא ישמעו, ואתה תראה אותם כאילו הם מביסים אליך, הרי הם אינם רואים.

7:199

خُذِ ٱلۡعَفۡوَ وَأۡمُرۡ بِٱلۡعُرۡفِ وَأَعۡرِضۡ عَنِ ٱلۡجَٰهِلِينَ ﴿199﴾

קבל את הטוב מן האנשים, וצווה לנהוג כמקובל, והתרחק מחסרי הדעת.

7:200

وَإِمَّا يَنزَغَنَّكَ مِنَ ٱلشَّيۡطَٰنِ نَزۡغٞ فَٱسۡتَعِذۡ بِٱللَّهِۚ إِنَّهُۥ سَمِيعٌ عَلِيمٌ ﴿200﴾

ואם יפגע בך השטן פגיעה כול שהיא, אז בקש עזרה מאללה כי הוא הכול שומע והכול יודע.

7:201

إِنَّ ٱلَّذِينَ ٱتَّقَوۡاْ إِذَا مَسَّهُمۡ طَـٰٓئِفٞ مِّنَ ٱلشَّيۡطَٰنِ تَذَكَّرُواْ فَإِذَا هُم مُّبۡصِرُونَ ﴿201﴾

אכן אלה היראים את אללה, אם השטן ינסה לפתותם, נזכרים (תיכף), והנה הם רואים במו עיניהם (את דרך הישר).

7:202

وَإِخۡوَٰنُهُمۡ يَمُدُّونَهُمۡ فِي ٱلۡغَيِّ ثُمَّ لَا يُقۡصِرُونَ ﴿202﴾

ואילו אחיהם (של השטנים) עוזרים להם להמשיך בתעייה והם אינם מפסיקים.

7:203

وَإِذَا لَمۡ تَأۡتِهِم بِـَٔايَةٖ قَالُواْ لَوۡلَا ٱجۡتَبَيۡتَهَاۚ قُلۡ إِنَّمَآ أَتَّبِعُ مَا يُوحَىٰٓ إِلَيَّ مِن رَّبِّيۚ هَٰذَا بَصَآئِرُ مِن رَّبِّكُمۡ وَهُدٗى وَرَحۡمَةٞ لِّقَوۡمٖ يُؤۡمِنُونَ ﴿203﴾

אם לא תביא להם אות, יאמרו, “מדוע לא תמציא אותו בעצמך?” אמור, “אני נוהג לפי מה שהושרה אלי מריבוני. (הקוראן) זה הוא הוכחה מריבונכם כדי להאיר עיניים, ולהביא הדרכה ורחמים לאנשים המאמינים.

7:204

وَإِذَا قُرِئَ ٱلۡقُرۡءَانُ فَٱسۡتَمِعُواْ لَهُۥ وَأَنصِتُواْ لَعَلَّكُمۡ تُرۡحَمُونَ ﴿204﴾

וכאשר הקוראן נקרא (בפניכם), האזינו לו והקשיבו למען תרוחמו.

7:205

وَٱذۡكُر رَّبَّكَ فِي نَفۡسِكَ تَضَرُّعٗا وَخِيفَةٗ وَدُونَ ٱلۡجَهۡرِ مِنَ ٱلۡقَوۡلِ بِٱلۡغُدُوِّ وَٱلۡأٓصَالِ وَلَا تَكُن مِّنَ ٱلۡغَٰفِلِينَ ﴿205﴾

והזכר את ריבונך בנפשך בוקר וערב בהצטנעות ובפחד, ואל תרים את קולך, ואל תהיה מאלה שדעתם מוסטת.

7:206

إِنَّ ٱلَّذِينَ عِندَ رَبِّكَ لَا يَسۡتَكۡبِرُونَ عَنۡ عِبَادَتِهِۦ وَيُسَبِّحُونَهُۥ وَلَهُۥ يَسۡجُدُونَۤ۩ ﴿206﴾

אכן אלה (המלאכים) הנמצאים אצל ריבונך לא יתייהרו מכדי לעבוד אותו והם משבחים אותו ולו סוגדים תמיד.

8:1

يَسۡـَٔلُونَكَ عَنِ ٱلۡأَنفَالِۖ قُلِ ٱلۡأَنفَالُ لِلَّهِ وَٱلرَّسُولِۖ فَٱتَّقُواْ ٱللَّهَ وَأَصۡلِحُواْ ذَاتَ بَيۡنِكُمۡۖ وَأَطِيعُواْ ٱللَّهَ وَرَسُولَهُۥٓ إِن كُنتُم مُّؤۡمِنِينَ ﴿1﴾

שואלים אותך(הנביא) אודות השלל. אמור, “השלל שייך לאללה ולשליח, על כן ייראו את אללה, והשלימו בינכם, ושמעו בקול אללה ושליחו אם אכן מאמינים אתם”.

8:2

إِنَّمَا ٱلۡمُؤۡمِنُونَ ٱلَّذِينَ إِذَا ذُكِرَ ٱللَّهُ وَجِلَتۡ قُلُوبُهُمۡ وَإِذَا تُلِيَتۡ عَلَيۡهِمۡ ءَايَٰتُهُۥ زَادَتۡهُمۡ إِيمَٰنٗا وَعَلَىٰ رَبِّهِمۡ يَتَوَكَّلُونَ ﴿2﴾

אמנם המאמינים הם אלה שאם יוזכר אללה, יתמלא לבבם יראה, ובהיקרא אותותיו(משפטי הקוראן) לפניהם, מתחזקת אמונתם, ועל ריבונם סומכים.

8:3

ٱلَّذِينَ يُقِيمُونَ ٱلصَّلَوٰةَ وَمِمَّا رَزَقۡنَٰهُمۡ يُنفِقُونَ ﴿3﴾

אלה המקיימים את התפילה, והם התורמים ממה שהענקנו להם (לצדקה).

8:4

أُوْلَـٰٓئِكَ هُمُ ٱلۡمُؤۡمِنُونَ حَقّٗاۚ لَّهُمۡ دَرَجَٰتٌ عِندَ رَبِّهِمۡ وَمَغۡفِرَةٞ وَرِزۡقٞ كَرِيمٞ ﴿4﴾

אלה הם המאמינים הצודקים, (אשר שמור) להם מעמד גבוה אצל ריבונם, וסליחה, ופרנסה נדיבה.

8:5

كَمَآ أَخۡرَجَكَ رَبُّكَ مِنۢ بَيۡتِكَ بِٱلۡحَقِّ وَإِنَّ فَرِيقٗا مِّنَ ٱلۡمُؤۡمِنِينَ لَكَٰرِهُونَ ﴿5﴾

כמו שהוציאך ריבונך מביתך (באל-מדינה) בצדק אף כי קבוצה מן המאמינים לא רצתה בזאת.

8:6

يُجَٰدِلُونَكَ فِي ٱلۡحَقِّ بَعۡدَ مَا تَبَيَّنَ كَأَنَّمَا يُسَاقُونَ إِلَى ٱلۡمَوۡتِ وَهُمۡ يَنظُرُونَ ﴿6﴾

הם הנצחים אתך על הצדק לאחר שהתברר להם, כאילו הם מובלים אל המוות בזמן שהם רואים אותו.

8:7

وَإِذۡ يَعِدُكُمُ ٱللَّهُ إِحۡدَى ٱلطَّآئِفَتَيۡنِ أَنَّهَا لَكُمۡ وَتَوَدُّونَ أَنَّ غَيۡرَ ذَاتِ ٱلشَّوۡكَةِ تَكُونُ لَكُمۡ وَيُرِيدُ ٱللَّهُ أَن يُحِقَّ ٱلۡحَقَّ بِكَلِمَٰتِهِۦ وَيَقۡطَعَ دَابِرَ ٱلۡكَٰفِرِينَ ﴿7﴾

אך כאשר אללה הבטיח לכם ניצחון על אחד המחנות, רציתם שתהיה זו שאינה בעלת העוקץ (רצו את השלל במקום המלחמה), ואולם אללה רצה להקים את הצדק בדבריו, ולהביס את הכופרים,

8:8

لِيُحِقَّ ٱلۡحَقَّ وَيُبۡطِلَ ٱلۡبَٰطِلَ وَلَوۡ كَرِهَ ٱلۡمُجۡرِمُونَ ﴿8﴾

כך כדי להקים את הצדק ולבטל את ההבל, על אף התנגדות הכופרים המכחשים.

8:9

إِذۡ تَسۡتَغِيثُونَ رَبَّكُمۡ فَٱسۡتَجَابَ لَكُمۡ أَنِّي مُمِدُّكُم بِأَلۡفٖ مِّنَ ٱلۡمَلَـٰٓئِكَةِ مُرۡدِفِينَ ﴿9﴾

כשקראתם אל ריבונכם לעזרה והוא נענה לכם, “אני אשלח לעזרתכם אלף מלאכים אשר יבואו בזה אחר זה”.

8:10

وَمَا جَعَلَهُ ٱللَّهُ إِلَّا بُشۡرَىٰ وَلِتَطۡمَئِنَّ بِهِۦ قُلُوبُكُمۡۚ وَمَا ٱلنَّصۡرُ إِلَّا مِنۡ عِندِ ٱللَّهِۚ إِنَّ ٱللَّهَ عَزِيزٌ حَكِيمٌ ﴿10﴾

זו הייתה בשורה מאללה למען יבטח לבכם בה, כי אין ניצחון ניתן אלא מאללה. ואללה העזוז והחכם.

8:11

إِذۡ يُغَشِّيكُمُ ٱلنُّعَاسَ أَمَنَةٗ مِّنۡهُ وَيُنَزِّلُ عَلَيۡكُم مِّنَ ٱلسَّمَآءِ مَآءٗ لِّيُطَهِّرَكُم بِهِۦ وَيُذۡهِبَ عَنكُمۡ رِجۡزَ ٱلشَّيۡطَٰنِ وَلِيَرۡبِطَ عَلَىٰ قُلُوبِكُمۡ وَيُثَبِّتَ بِهِ ٱلۡأَقۡدَامَ ﴿11﴾

הוא הביא עליכם תנומה כהרגעה ממנו, והוריד עליכם מן השמים מים למען יטהר אתכם בו, וכדי לנקות אתכם מטומאת השטן, וכדי לחזק את לבבכם ולחזק את עמידתכם על רגליכם.

8:12

إِذۡ يُوحِي رَبُّكَ إِلَى ٱلۡمَلَـٰٓئِكَةِ أَنِّي مَعَكُمۡ فَثَبِّتُواْ ٱلَّذِينَ ءَامَنُواْۚ سَأُلۡقِي فِي قُلُوبِ ٱلَّذِينَ كَفَرُواْ ٱلرُّعۡبَ فَٱضۡرِبُواْ فَوۡقَ ٱلۡأَعۡنَاقِ وَٱضۡرِبُواْ مِنۡهُمۡ كُلَّ بَنَانٖ ﴿12﴾

אכן השרה ריבונך אל המלאכים, “אני עמכם, על כן חזקו את אלה אשר האמינו. אני אטיל אימה בלבבות אלה אשר כפרו, הכו על הגב העליון וחתכו להם כל איבר”.

8:13

ذَٰلِكَ بِأَنَّهُمۡ شَآقُّواْ ٱللَّهَ وَرَسُولَهُۥۚ وَمَن يُشَاقِقِ ٱللَّهَ وَرَسُولَهُۥ فَإِنَّ ٱللَّهَ شَدِيدُ ٱلۡعِقَابِ ﴿13﴾

משום שהם התנגדו וסרבו לאללה ולשליחו. וכל המתנגד לאללה ושליחו, אז אכן אללה מעניש בחומרה (למזלזלים בו).

8:14

ذَٰلِكُمۡ فَذُوقُوهُ وَأَنَّ لِلۡكَٰفِرِينَ عَذَابَ ٱلنَّارِ ﴿14﴾

זה עונשכם, אז טעמו אותו בעודכם בחיים. ואכן לכופרים (גם מחכה) העונש של אש הגיהינום.

8:15

يَـٰٓأَيُّهَا ٱلَّذِينَ ءَامَنُوٓاْ إِذَا لَقِيتُمُ ٱلَّذِينَ كَفَرُواْ زَحۡفٗا فَلَا تُوَلُّوهُمُ ٱلۡأَدۡبَارَ ﴿15﴾

הוי אלה אשר האמינו! בפוגשכם את אלה אשר כפרו בקרב פנים אל פנים אל תפנו להם עורף,

8:16

وَمَن يُوَلِّهِمۡ يَوۡمَئِذٖ دُبُرَهُۥٓ إِلَّا مُتَحَرِّفٗا لِّقِتَالٍ أَوۡ مُتَحَيِّزًا إِلَىٰ فِئَةٖ فَقَدۡ بَآءَ بِغَضَبٖ مِّنَ ٱللَّهِ وَمَأۡوَىٰهُ جَهَنَّمُۖ وَبِئۡسَ ٱلۡمَصِيرُ ﴿16﴾

ומי שיפנה להם עורף ביום כזה, פרט לצורכי לחימה או להצטרפות לאחרים שבקרב, יביא על עצמו את זעם אללה, ומשכנו יהיה הגיהינום, ומה רע יהיה סופו.

8:17

فَلَمۡ تَقۡتُلُوهُمۡ وَلَٰكِنَّ ٱللَّهَ قَتَلَهُمۡۚ وَمَا رَمَيۡتَ إِذۡ رَمَيۡتَ وَلَٰكِنَّ ٱللَّهَ رَمَىٰ وَلِيُبۡلِيَ ٱلۡمُؤۡمِنِينَ مِنۡهُ بَلَآءً حَسَنًاۚ إِنَّ ٱللَّهَ سَمِيعٌ عَلِيمٞ ﴿17﴾

לא אתם הרגתם אותם, אך אללה הרג אותם, ואתה לא זרקת (חיצים), אך אללה זרק, זאת למען יתנסו המאמינים בניסיון טוב , ואללה הוא הכול שומע והכול יודע.

8:18

ذَٰلِكُمۡ وَأَنَّ ٱللَّهَ مُوهِنُ كَيۡدِ ٱلۡكَٰفِرِينَ ﴿18﴾

כול זה מאללה והוא מכשיל את תכסיסי הכופרים.

8:19

إِن تَسۡتَفۡتِحُواْ فَقَدۡ جَآءَكُمُ ٱلۡفَتۡحُۖ وَإِن تَنتَهُواْ فَهُوَ خَيۡرٞ لَّكُمۡۖ وَإِن تَعُودُواْ نَعُدۡ وَلَن تُغۡنِيَ عَنكُمۡ فِئَتُكُمۡ شَيۡـٔٗا وَلَوۡ كَثُرَتۡ وَأَنَّ ٱللَّهَ مَعَ ٱلۡمُؤۡمِنِينَ ﴿19﴾

אם רציתם בניצחון הרי הם ניצחו אתכם, ואם תפסיקו להילחם זה יהיה טוב יותר לכם, כי אם תחזרו להילחם נחזור להילחם גם אנו, ואז לא יועילו לכם גם אם ירבה מספרם. כי אללה עם המאמינים.

8:20

يَـٰٓأَيُّهَا ٱلَّذِينَ ءَامَنُوٓاْ أَطِيعُواْ ٱللَّهَ وَرَسُولَهُۥ وَلَا تَوَلَّوۡاْ عَنۡهُ وَأَنتُمۡ تَسۡمَعُونَ ﴿20﴾

הוי אלה אשר האמינו! שמעו בקול אללה ושליחו ואל תינטשו אותו כל עוד אתם שומעים אותו(הקוראן).

8:21

وَلَا تَكُونُواْ كَٱلَّذِينَ قَالُواْ سَمِعۡنَا وَهُمۡ لَا يَسۡمَعُونَ ﴿21﴾

ואל תהיו כמו אלה האומרים “שמענו”, למרות שהם לא באמת שומעים.

8:22

إِنَّ شَرَّ ٱلدَّوَآبِّ عِندَ ٱللَّهِ ٱلصُّمُّ ٱلۡبُكۡمُ ٱلَّذِينَ لَا يَعۡقِلُونَ ﴿22﴾

היצורים הרעים ביותר אצל אללה הם אלה המתנהגים כחירשים וכאילמים אשר לא יבינו.

8:23

وَلَوۡ عَلِمَ ٱللَّهُ فِيهِمۡ خَيۡرٗا لَّأَسۡمَعَهُمۡۖ وَلَوۡ أَسۡمَعَهُمۡ لَتَوَلَّواْ وَّهُم مُّعۡرِضُونَ ﴿23﴾

אילו ידע אללה שיש בהם טוב (תועלת), היה נותן להם לשמוע, אך אם גם היה נותן להם לשמוע, היו מתרחקים מבלי לשמוע (את דברי הנביא).

8:24

يَـٰٓأَيُّهَا ٱلَّذِينَ ءَامَنُواْ ٱسۡتَجِيبُواْ لِلَّهِ وَلِلرَّسُولِ إِذَا دَعَاكُمۡ لِمَا يُحۡيِيكُمۡۖ وَٱعۡلَمُوٓاْ أَنَّ ٱللَّهَ يَحُولُ بَيۡنَ ٱلۡمَرۡءِ وَقَلۡبِهِۦ وَأَنَّهُۥٓ إِلَيۡهِ تُحۡشَرُونَ ﴿24﴾

הוי אלה אשר האמינו! היענו לאללה ולשליח בקוראו לכם אל הדבר אשר מעניק לכם חיים, ודעו כי אללה עומד בין האדם ללבו, וכי אליו תקובצו.

8:25

وَٱتَّقُواْ فِتۡنَةٗ لَّا تُصِيبَنَّ ٱلَّذِينَ ظَلَمُواْ مِنكُمۡ خَآصَّةٗۖ وَٱعۡلَمُوٓاْ أَنَّ ٱللَّهَ شَدِيدُ ٱلۡعِقَابِ ﴿25﴾

שמרו על עצמכם מפני המבחן אשר פוגע לא רק בחוטאים שבינכם, ודעו כי אללה מעניש בחומרה.

8:26

وَٱذۡكُرُوٓاْ إِذۡ أَنتُمۡ قَلِيلٞ مُّسۡتَضۡعَفُونَ فِي ٱلۡأَرۡضِ تَخَافُونَ أَن يَتَخَطَّفَكُمُ ٱلنَّاسُ فَـَٔاوَىٰكُمۡ وَأَيَّدَكُم بِنَصۡرِهِۦ وَرَزَقَكُم مِّنَ ٱلطَّيِّبَٰتِ لَعَلَّكُمۡ تَشۡكُرُونَ ﴿26﴾

וזכרו כשהייתם מעטים ונרדפים בארץ ומפחדים כי יחטפו אתכם האנשים, והנה נתן לכם מקלט וחיזק אתכם בעזרתו ופרנס אתכם במיטב הדברים המשובחים למען תכירו טובה.

8:27

يَـٰٓأَيُّهَا ٱلَّذِينَ ءَامَنُواْ لَا تَخُونُواْ ٱللَّهَ وَٱلرَّسُولَ وَتَخُونُوٓاْ أَمَٰنَٰتِكُمۡ وَأَنتُمۡ تَعۡلَمُونَ ﴿27﴾

הוי אלה אשר האמינו! אל תבגדו באללה ובשליח, ואל תמעלו באופן מודע באשר הופקד בידכם.

8:28

وَٱعۡلَمُوٓاْ أَنَّمَآ أَمۡوَٰلُكُمۡ وَأَوۡلَٰدُكُمۡ فِتۡنَةٞ وَأَنَّ ٱللَّهَ عِندَهُۥٓ أَجۡرٌ عَظِيمٞ ﴿28﴾

ודעו כי כספיכם ובניכם הם רק ניסיון לכם, אצל אללה הגמול האדיר.

8:29

يَـٰٓأَيُّهَا ٱلَّذِينَ ءَامَنُوٓاْ إِن تَتَّقُواْ ٱللَّهَ يَجۡعَل لَّكُمۡ فُرۡقَانٗا وَيُكَفِّرۡ عَنكُمۡ سَيِّـَٔاتِكُمۡ وَيَغۡفِرۡ لَكُمۡۗ وَٱللَّهُ ذُو ٱلۡفَضۡلِ ٱلۡعَظِيمِ ﴿29﴾

הוי אלה אשר האמינו! אם תיראו את אללה, הוא ייתן לכם יכולת להבדיל (בין הצדק וההבל) ויכפר על חטאיכם ויסלח לכם, כי אללה רב-החסד האדיר.

8:30

وَإِذۡ يَمۡكُرُ بِكَ ٱلَّذِينَ كَفَرُواْ لِيُثۡبِتُوكَ أَوۡ يَقۡتُلُوكَ أَوۡ يُخۡرِجُوكَۚ وَيَمۡكُرُونَ وَيَمۡكُرُ ٱللَّهُۖ وَٱللَّهُ خَيۡرُ ٱلۡمَٰكِرِينَ ﴿30﴾

ואם יתכננו אלה אשר כפרו לאסור אותך או להרוג אותך או להגלות אותך. הם מתכננים ואללה תכנן והוא הטוב ביותר שבמתכננים.

8:31

وَإِذَا تُتۡلَىٰ عَلَيۡهِمۡ ءَايَٰتُنَا قَالُواْ قَدۡ سَمِعۡنَا لَوۡ نَشَآءُ لَقُلۡنَا مِثۡلَ هَٰذَآ إِنۡ هَٰذَآ إِلَّآ أَسَٰطِيرُ ٱلۡأَوَّلِينَ ﴿31﴾

כאשר אותותינו נקראים לפניהם, הם אומרים, “כבר שמענו זאת, ולו רצינו היינו גם אנו אומרים דברים כאלה, כי אין אלה אלא אגדות הקדמונים”.

8:32

وَإِذۡ قَالُواْ ٱللَّهُمَّ إِن كَانَ هَٰذَا هُوَ ٱلۡحَقَّ مِنۡ عِندِكَ فَأَمۡطِرۡ عَلَيۡنَا حِجَارَةٗ مِّنَ ٱلسَّمَآءِ أَوِ ٱئۡتِنَا بِعَذَابٍ أَلِيمٖ ﴿32﴾

כאשר אמרו (הכופרים), “הוי אללה! אם זהו הצדק שלך, אז המסר עלינו אבנים מן השמים, או הבא עלינו עונש כואב.”

8:33

وَمَا كَانَ ٱللَّهُ لِيُعَذِّبَهُمۡ وَأَنتَ فِيهِمۡۚ وَمَا كَانَ ٱللَّهُ مُعَذِّبَهُمۡ وَهُمۡ يَسۡتَغۡفِرُونَ ﴿33﴾

אך אללה לא היה מעניש אותם כל זמן שהיית אתה (מוחמד) נמצא ביניהם, וכן לא היה מעניש אותם כל עוד הם מבקשים סליחה.

8:34

وَمَا لَهُمۡ أَلَّا يُعَذِّبَهُمُ ٱللَّهُ وَهُمۡ يَصُدُّونَ عَنِ ٱلۡمَسۡجِدِ ٱلۡحَرَامِ وَمَا كَانُوٓاْ أَوۡلِيَآءَهُۥٓۚ إِنۡ أَوۡلِيَآؤُهُۥٓ إِلَّا ٱلۡمُتَّقُونَ وَلَٰكِنَّ أَكۡثَرَهُمۡ لَا يَعۡلَمُونَ ﴿34﴾

אך למה שלא יעניש אותם אללה, בזמן שהם מונעים את (המאמינים מ) המסגד הקדוש, והם לא היו האחראים לו? האחראים לו באמת הם אלה היראים (את אללה), אך רובם אינם יודעים.

8:35

وَمَا كَانَ صَلَاتُهُمۡ عِندَ ٱلۡبَيۡتِ إِلَّا مُكَآءٗ وَتَصۡدِيَةٗۚ فَذُوقُواْ ٱلۡعَذَابَ بِمَا كُنتُمۡ تَكۡفُرُونَ ﴿35﴾

תפילתם (הכופרים) ליד הבית (הכעבה) אינה אלא שריקה ומחיאת כף, לכן טעמו את העונש באשר הייתם כופרים.

8:36

إِنَّ ٱلَّذِينَ كَفَرُواْ يُنفِقُونَ أَمۡوَٰلَهُمۡ لِيَصُدُّواْ عَن سَبِيلِ ٱللَّهِۚ فَسَيُنفِقُونَهَا ثُمَّ تَكُونُ عَلَيۡهِمۡ حَسۡرَةٗ ثُمَّ يُغۡلَبُونَۗ وَٱلَّذِينَ كَفَرُوٓاْ إِلَىٰ جَهَنَّمَ يُحۡشَرُونَ ﴿36﴾

אכן אלה אשר כפרו תורמים את כספם כדי למנוע מאנשים ללכת בשביל של אללה. הם ימשיכו להוציא אותם, ולבסוף יהפוך לצער בשבילם, ואז הם יובסו. אלה אשר כפרו אל הגיהינום יקובצו.

8:37

لِيَمِيزَ ٱللَّهُ ٱلۡخَبِيثَ مِنَ ٱلطَّيِّبِ وَيَجۡعَلَ ٱلۡخَبِيثَ بَعۡضَهُۥ عَلَىٰ بَعۡضٖ فَيَرۡكُمَهُۥ جَمِيعٗا فَيَجۡعَلَهُۥ فِي جَهَنَّمَۚ أُوْلَـٰٓئِكَ هُمُ ٱلۡخَٰسِرُونَ ﴿37﴾

על מנת שאללה יבחין בין הרע והטוב, הוא יעשה את הרע חלקו מעל חלקו(האחר) ערמות כולם ויזרוק את כולם בתוך גיהינום, כי כל אלה הם האובדים.

8:38

قُل لِّلَّذِينَ كَفَرُوٓاْ إِن يَنتَهُواْ يُغۡفَرۡ لَهُم مَّا قَدۡ سَلَفَ وَإِن يَعُودُواْ فَقَدۡ مَضَتۡ سُنَّتُ ٱلۡأَوَّلِينَ ﴿38﴾

אמור לאלה אשר כפרו כי אם אכן יחדלו(מכפירה), ייסלח להם כל אשר עשו בעבר, אך אם ישובו(אל הכפירה), הרי כבר מוכרת דרך ענישת הראשונים (הקדמונים).

8:39

وَقَٰتِلُوهُمۡ حَتَّىٰ لَا تَكُونَ فِتۡنَةٞ وَيَكُونَ ٱلدِّينُ كُلُّهُۥ لِلَّهِۚ فَإِنِ ٱنتَهَوۡاْ فَإِنَّ ٱللَّهَ بِمَا يَعۡمَلُونَ بَصِيرٞ ﴿39﴾

הילחמו בהם עד אשר לא תהיינה מזימות יותר, ותהיה הדת (האמונה) כולה לאללה, ואם יפסיקו הרי אללה רואה את מעשיהם,

8:40

وَإِن تَوَلَّوۡاْ فَٱعۡلَمُوٓاْ أَنَّ ٱللَّهَ مَوۡلَىٰكُمۡۚ نِعۡمَ ٱلۡمَوۡلَىٰ وَنِعۡمَ ٱلنَّصِيرُ ﴿40﴾

ואם אכן יכחישו, דעו כי אללה הוא האדון עליכם, והוא הטוב במגינים ובתומכים.