فَشَٰرِبُونَ شُرۡبَ ٱلۡهِيمِ ﴿٥٥﴾
ותשתו את זה כמו גמלים צמאים מאוד.
710 פסוק · נושאים · he
فَشَٰرِبُونَ شُرۡبَ ٱلۡهِيمِ ﴿٥٥﴾
ותשתו את זה כמו גמלים צמאים מאוד.
هَٰذَا نُزُلُهُمۡ يَوۡمَ ٱلدِّينِ ﴿٥٦﴾
זאת תהיה מנת חלקם ביום הדין.
إِنَّ ٱلَّذِينَ يُحَآدُّونَ ٱللَّهَ وَرَسُولَهُۥ كُبِتُواْ كَمَا كُبِتَ ٱلَّذِينَ مِن قَبۡلِهِمۡۚ وَقَدۡ أَنزَلۡنَآ ءَايَٰتِۭ بَيِّنَٰتٖۚ وَلِلۡكَٰفِرِينَ عَذَابٞ مُّهِينٞ ﴿٥﴾
אכן, אלה אשר מתעדים לאללה ולשליחו, יושפלו ויבוזו כפי שהושפלו ובתו אלה שהיו לפניהם. ואכן, הורדנו אותות בהירים, ולכופרים יהיה עונש משפיל.
يَوۡمَ يَبۡعَثُهُمُ ٱللَّهُ جَمِيعٗا فَيُنَبِّئُهُم بِمَا عَمِلُوٓاْۚ أَحۡصَىٰهُ ٱللَّهُ وَنَسُوهُۚ وَٱللَّهُ عَلَىٰ كُلِّ شَيۡءٖ شَهِيدٌ ﴿٦﴾
יום שבו אללה יקים את כולם לתחייה, ויודיע להם כל אשר עשו. אללה מנה את זה והם שכחו את זה. ואללה עד לכל.
ٱسۡتَحۡوَذَ عَلَيۡهِمُ ٱلشَّيۡطَٰنُ فَأَنسَىٰهُمۡ ذِكۡرَ ٱللَّهِۚ أُوْلَـٰٓئِكَ حِزۡبُ ٱلشَّيۡطَٰنِۚ أَلَآ إِنَّ حِزۡبَ ٱلشَّيۡطَٰنِ هُمُ ٱلۡخَٰسِرُونَ ﴿١٩﴾
השטן השתלט עליהם והשכיח מהם את זכרו של אללה. אלה הם המחנה של השטן, הלא אכן (ודאי) המחנה של השטן הם המפסידים.
إِنَّ ٱلَّذِينَ يُحَآدُّونَ ٱللَّهَ وَرَسُولَهُۥٓ أُوْلَـٰٓئِكَ فِي ٱلۡأَذَلِّينَ ﴿٢٠﴾
אכן, אלו אשר מתנגדים לאללה ולשליחו יהיו הכי מושפלים ובזויים.
كَتَبَ ٱللَّهُ لَأَغۡلِبَنَّ أَنَا۠ وَرُسُلِيٓۚ إِنَّ ٱللَّهَ قَوِيٌّ عَزِيزٞ ﴿٢١﴾
אללה קבע, “אכן אני אהיה המנצח, אני ושליחיי”, כי אללה הוא העזוז והחזק.
لَوۡ أَنزَلۡنَا هَٰذَا ٱلۡقُرۡءَانَ عَلَىٰ جَبَلٖ لَّرَأَيۡتَهُۥ خَٰشِعٗا مُّتَصَدِّعٗا مِّنۡ خَشۡيَةِ ٱللَّهِۚ وَتِلۡكَ ٱلۡأَمۡثَٰلُ نَضۡرِبُهَا لِلنَّاسِ لَعَلَّهُمۡ يَتَفَكَّرُونَ ﴿٢١﴾
אילו הורדנו את הקוראן הזה על הר, היית רואה אותו(את ההר) נכנע ונבקע לרסיסים מיראת אללה. ואת המשלים האלה (אנו, אללה) מושלים לבני-האדם, למען יזכו בדעת.
هُوَ ٱللَّهُ ٱلَّذِي لَآ إِلَٰهَ إِلَّا هُوَۖ عَٰلِمُ ٱلۡغَيۡبِ وَٱلشَّهَٰدَةِۖ هُوَ ٱلرَّحۡمَٰنُ ٱلرَّحِيمُ ﴿٢٢﴾
הוא אללה, אשר אין אלוה מלבדו, היודע את הנסתר והעלה, הוא הרחמן והרחום,
هُوَ ٱللَّهُ ٱلَّذِي لَآ إِلَٰهَ إِلَّا هُوَ ٱلۡمَلِكُ ٱلۡقُدُّوسُ ٱلسَّلَٰمُ ٱلۡمُؤۡمِنُ ٱلۡمُهَيۡمِنُ ٱلۡعَزِيزُ ٱلۡجَبَّارُ ٱلۡمُتَكَبِّرُۚ سُبۡحَٰنَ ٱللَّهِ عَمَّا يُشۡرِكُونَ ﴿٢٣﴾
הוא אללה זה אשר אין אלוה מלבדו, המלך, הקדוש, השלום, המאמין, השולט, העזוז והאדיר. ישתבח שם אללה ויתנשא מעל אשר שיתפו בו.
هُوَ ٱللَّهُ ٱلۡخَٰلِقُ ٱلۡبَارِئُ ٱلۡمُصَوِّرُۖ لَهُ ٱلۡأَسۡمَآءُ ٱلۡحُسۡنَىٰۚ يُسَبِّحُ لَهُۥ مَا فِي ٱلسَّمَٰوَٰتِ وَٱلۡأَرۡضِۖ وَهُوَ ٱلۡعَزِيزُ ٱلۡحَكِيمُ ﴿٢٤﴾
הוא אללה היוצר, הבורא, ונותן הצורה (לכל דבר), שמותיו הם הנאים ביותר, משבח אותו כל אשר בשמים ובארץ, והוא העזוז והחכם.
وَلَقَدۡ زَيَّنَّا ٱلسَّمَآءَ ٱلدُّنۡيَا بِمَصَٰبِيحَ وَجَعَلۡنَٰهَا رُجُومٗا لِّلشَّيَٰطِينِۖ وَأَعۡتَدۡنَا لَهُمۡ عَذَابَ ٱلسَّعِيرِ ﴿٥﴾
ואת הרקיע התחתון קישטנו במאורות (הכוכבים), ועשינו מהם מרגמות עד השדים, והכנו להם את עונש השריפה.
وَلِلَّذِينَ كَفَرُواْ بِرَبِّهِمۡ عَذَابُ جَهَنَّمَۖ وَبِئۡسَ ٱلۡمَصِيرُ ﴿٦﴾
ולאלה הכופרים באללה הכנו את עונש הגיהינום, ומר יהיה גורלם.
إِذَآ أُلۡقُواْ فِيهَا سَمِعُواْ لَهَا شَهِيقٗا وَهِيَ تَفُورُ ﴿٧﴾
כאשר הם יושלכו לשם (לגיהינום) הם ישמעו את השאגות שלה כאילו היא רותחת.
تَكَادُ تَمَيَّزُ مِنَ ٱلۡغَيۡظِۖ كُلَّمَآ أُلۡقِيَ فِيهَا فَوۡجٞ سَأَلَهُمۡ خَزَنَتُهَآ أَلَمۡ يَأۡتِكُمۡ نَذِيرٞ ﴿٨﴾
היא (הגיהינום) כמעט מתפוצצת מזעם. ובכל פעם שתושלך אליה קבוצה מן הכופרים, ישאלו אותם השומרים: ״האם לא בא אליכם מישהו שיזהיר אתכם?”.
قَالُواْ بَلَىٰ قَدۡ جَآءَنَا نَذِيرٞ فَكَذَّبۡنَا وَقُلۡنَا مَا نَزَّلَ ٱللَّهُ مِن شَيۡءٍ إِنۡ أَنتُمۡ إِلَّا فِي ضَلَٰلٖ كَبِيرٖ ﴿٩﴾
והם יגידו: “כן, בא אלינו מישהו שהזהיר אותנו, אך אנו התכחשנו ואמרנו, אללה לא הוריד דבר, ואתם (השליחים) טעיתם טעות חמורה”.
وَقَالُواْ لَوۡ كُنَّا نَسۡمَعُ أَوۡ نَعۡقِلُ مَا كُنَّا فِيٓ أَصۡحَٰبِ ٱلسَّعِيرِ ﴿١٠﴾
והם ימשיכו ויגידו: “אם רק היינו מקשיבים או חושבים בהיגיון, לא היינו מושלכים אל תוך הלהבה”.
فَٱعۡتَرَفُواْ بِذَنۢبِهِمۡ فَسُحۡقٗا لِّأَصۡحَٰبِ ٱلسَّعِيرِ ﴿١١﴾
כך הם יודו בחטאיהם. ואכן, רחמיו של אללה כל כך רחוקים מאלו הנשרפים בגיהינום.
وَأَمَّا مَنۡ أُوتِيَ كِتَٰبَهُۥ بِشِمَالِهِۦ فَيَقُولُ يَٰلَيۡتَنِي لَمۡ أُوتَ كِتَٰبِيَهۡ ﴿٢٥﴾
ואולם, זה אשר יימסר לו ספר הרישום שלו בשמאלו, יאמר לי הלוואי ולא ניתן לי הספר,
وَلَمۡ أَدۡرِ مَا حِسَابِيَهۡ ﴿٢٦﴾
ולא הייתי יודע מה חשבוני,
يَٰلَيۡتَهَا كَانَتِ ٱلۡقَاضِيَةَ ﴿٢٧﴾
לו רק היה מותי גם סופי.
مَآ أَغۡنَىٰ عَنِّي مَالِيَهۡۜ ﴿٢٨﴾
רכושי לא עזר לי,
هَلَكَ عَنِّي سُلۡطَٰنِيَهۡ ﴿٢٩﴾
ואבדה סמכותי”
خُذُوهُ فَغُلُّوهُ ﴿٣٠﴾
(אז יגיד אללה): “תפסוהו וכבלוהו,
ثُمَّ ٱلۡجَحِيمَ صَلُّوهُ ﴿٣١﴾
בשאול תשרפוהו!
ثُمَّ فِي سِلۡسِلَةٖ ذَرۡعُهَا سَبۡعُونَ ذِرَاعٗا فَٱسۡلُكُوهُ ﴿٣٢﴾
וכבלו אותו בשלשלת שאורכה שבעים אמה.
إِنَّهُۥ كَانَ لَا يُؤۡمِنُ بِٱللَّهِ ٱلۡعَظِيمِ ﴿٣٣﴾
כי לא האמין באללה האדיר,
وَلَا يَحُضُّ عَلَىٰ طَعَامِ ٱلۡمِسۡكِينِ ﴿٣٤﴾
ולא נחלץ להאכיל את המסכן
فَلَيۡسَ لَهُ ٱلۡيَوۡمَ هَٰهُنَا حَمِيمٞ ﴿٣٥﴾
לפיכך אין לו כאן היום חבר קרוב (שיעזור לו).
وَلَا طَعَامٌ إِلَّا مِنۡ غِسۡلِينٖ ﴿٣٦﴾
ולא יהיה לו מזון מלבד מוגלה!
لَّا يَأۡكُلُهُۥٓ إِلَّا ٱلۡخَٰطِـُٔونَ ﴿٣٧﴾
שהיא המאכל המיועד לחוטאים!
يَوۡمَ تَكُونُ ٱلسَّمَآءُ كَٱلۡمُهۡلِ ﴿٨﴾
ביום ההוא יהיו השמים כמתכת אשר נמסה...
وَتَكُونُ ٱلۡجِبَالُ كَٱلۡعِهۡنِ ﴿٩﴾
וההרים יהיו רכים כצמר.
وَلَا يَسۡـَٔلُ حَمِيمٌ حَمِيمٗا ﴿١٠﴾
ולא ישאל איש לשלום חברו
يُبَصَّرُونَهُمۡۚ يَوَدُّ ٱلۡمُجۡرِمُ لَوۡ يَفۡتَدِي مِنۡ عَذَابِ يَوۡمِئِذِۭ بِبَنِيهِ ﴿١١﴾
(האנשים) יראו זה את זה, אך הפושע יבקש לפדות את עצמו מן העונש של היום ההוא אפילו תמורת בניו,
وَصَٰحِبَتِهِۦ وَأَخِيهِ ﴿١٢﴾
ואשתו ואחיו,
وَفَصِيلَتِهِ ٱلَّتِي تُـٔۡوِيهِ ﴿١٣﴾
ובני השבט אליו הוא השתייך,
وَمَن فِي ٱلۡأَرۡضِ جَمِيعٗا ثُمَّ يُنجِيهِ ﴿١٤﴾
ויבקש לפדות את עצמו תמורת כל אשר בעולם,(העיקר) שיינצל.
كَلَّآۖ إِنَّهَا لَظَىٰ ﴿١٥﴾
בשום פנים ואופן לא! באש הגיהינום הלוהטת הוא יישרף!
نَزَّاعَةٗ لِّلشَّوَىٰ ﴿١٦﴾
והיא תקלף את עור הקרקפת,
تَدۡعُواْ مَنۡ أَدۡبَرَ وَتَوَلَّىٰ ﴿١٧﴾
ותקרע לגזרים את אשר נסוג לאחור והפנה את גבו (לאסלאם),
وَجَمَعَ فَأَوۡعَىٰٓ ﴿١٨﴾
וצבר הון ואגר אותו.
فَذَرۡهُمۡ يَخُوضُواْ وَيَلۡعَبُواْ حَتَّىٰ يُلَٰقُواْ يَوۡمَهُمُ ٱلَّذِي يُوعَدُونَ ﴿٤٢﴾
הנח להם, לפספס ולהשתעשע, עד אשר יפגשו את היום המובטח להם,
يَوۡمَ يَخۡرُجُونَ مِنَ ٱلۡأَجۡدَاثِ سِرَاعٗا كَأَنَّهُمۡ إِلَىٰ نُصُبٖ يُوفِضُونَ ﴿٤٣﴾
יום בו הם יוצאו מן הקברים בחיפזון, כאילו הם נדחקים אל אליליהם,
خَٰشِعَةً أَبۡصَٰرُهُمۡ تَرۡهَقُهُمۡ ذِلَّةٞۚ ذَٰلِكَ ٱلۡيَوۡمُ ٱلَّذِي كَانُواْ يُوعَدُونَ ﴿٤٤﴾
עלובות ובזויות עיניהם, והם יכוסו בושה. זה הוא היום אשר הובטח להם.
مِّمَّا خَطِيٓـَٰٔتِهِمۡ أُغۡرِقُواْ فَأُدۡخِلُواْ نَارٗا فَلَمۡ يَجِدُواْ لَهُم مِّن دُونِ ٱللَّهِ أَنصَارٗا ﴿٢٥﴾
ובגלל חטאיהם הם הוטבעו, ואחר כך הושלכו אל האש, ולא מצאו להם תומכים כנגד אללה.
وَقَالَ نُوحٞ رَّبِّ لَا تَذَرۡ عَلَى ٱلۡأَرۡضِ مِنَ ٱلۡكَٰفِرِينَ دَيَّارًا ﴿٢٦﴾
ואמר נוח: “ריבוני! אל תשאיר על-פני האדמה אף לא אחד מן הכופרים האלה.
إِنَّكَ إِن تَذَرۡهُمۡ يُضِلُّواْ عِبَادَكَ وَلَا يَلِدُوٓاْ إِلَّا فَاجِرٗا كَفَّارٗا ﴿٢٧﴾
כי אם תשאירם, יתעו את עבדיך ולא יולידו אלא משחית וכופר.
وَأَنَّا لَمَسۡنَا ٱلسَّمَآءَ فَوَجَدۡنَٰهَا مُلِئَتۡ حَرَسٗا شَدِيدٗا وَشُهُبٗا ﴿٨﴾
וניסינו לטפס במעלה הרקיעים שבשמים, אבל הם מלאים שומרים עזים ולהבות.
وَأَنَّا كُنَّا نَقۡعُدُ مِنۡهَا مَقَٰعِدَ لِلسَّمۡعِۖ فَمَن يَسۡتَمِعِ ٱلۡأٓنَ يَجِدۡ لَهُۥ شِهَابٗا رَّصَدٗا ﴿٩﴾
ואכן, היינו יושבים על מושבים כדי להקשיב, אך, זה אשר יבקש עכשיו להאזין, ימצא את הלהבות אורבות לו.