وَلَقَدۡ رَٰوَدُوهُ عَن ضَيۡفِهِۦ فَطَمَسۡنَآ أَعۡيُنَهُمۡ فَذُوقُواْ عَذَابِي وَنُذُرِ ﴿٣٧﴾
ושידלוהו להסגיר להם את אורחיו (לביצוע זממם בהם), כיבינו את מאור עיניהם, ונאמר להם: “טעמו אפוא את עונשי (ואת מסר) הזהרותיי”.
288 פסוק · נושאים · he
وَلَقَدۡ رَٰوَدُوهُ عَن ضَيۡفِهِۦ فَطَمَسۡنَآ أَعۡيُنَهُمۡ فَذُوقُواْ عَذَابِي وَنُذُرِ ﴿٣٧﴾
ושידלוהו להסגיר להם את אורחיו (לביצוע זממם בהם), כיבינו את מאור עיניהם, ונאמר להם: “טעמו אפוא את עונשי (ואת מסר) הזהרותיי”.
فَإِذَا ٱنشَقَّتِ ٱلسَّمَآءُ فَكَانَتۡ وَرۡدَةٗ كَٱلدِّهَانِ ﴿٣٧﴾
וכאשר ייסרקו השמים ויהיו אדומים בוורד.
فِيهِمَا عَيۡنَانِ تَجۡرِيَانِ ﴿٥٠﴾
ובהם שני מעיינות זורמים.
فِيهِنَّ خَيۡرَٰتٌ حِسَانٞ ﴿٧٠﴾
בהם הטובות והיפות
فَلَوۡلَآ إِذَا بَلَغَتِ ٱلۡحُلۡقُومَ ﴿٨٣﴾
האם כאשר מגיעה (נשמתו) שלו (הגוסס) אל הגרון?
وَأَنتُمۡ حِينَئِذٖ تَنظُرُونَ ﴿٨٤﴾
ובאותו הזמן אתם מביסים חסרי אונים?
ٱعۡلَمُوٓاْ أَنَّمَا ٱلۡحَيَوٰةُ ٱلدُّنۡيَا لَعِبٞ وَلَهۡوٞ وَزِينَةٞ وَتَفَاخُرُۢ بَيۡنَكُمۡ وَتَكَاثُرٞ فِي ٱلۡأَمۡوَٰلِ وَٱلۡأَوۡلَٰدِۖ كَمَثَلِ غَيۡثٍ أَعۡجَبَ ٱلۡكُفَّارَ نَبَاتُهُۥ ثُمَّ يَهِيجُ فَتَرَىٰهُ مُصۡفَرّٗا ثُمَّ يَكُونُ حُطَٰمٗاۖ وَفِي ٱلۡأٓخِرَةِ عَذَابٞ شَدِيدٞ وَمَغۡفِرَةٞ مِّنَ ٱللَّهِ وَرِضۡوَٰنٞۚ وَمَا ٱلۡحَيَوٰةُ ٱلدُّنۡيَآ إِلَّا مَتَٰعُ ٱلۡغُرُورِ ﴿٢٠﴾
דעו כי חיי העולם הזה הם רק משחק והנאה חולפת והצגה לראווה והתגאות, עם שאיפה להתחרות זה עם זה בילדים ובנכסים. זה כמו צמחייה שצומחת, אחרי כן תיבש ותראה אותה מוצהבת ואחרי כן תהיה אבק דק. ובעולם הבא צפוי עונש כבד. (ולמאמינים) סליחת חטאים מאת אללה וסיפוק מלפניו, כי אין חיי העולם הזה אלא הנאה חולפת.
مَآ أَصَابَ مِن مُّصِيبَةٖ فِي ٱلۡأَرۡضِ وَلَا فِيٓ أَنفُسِكُمۡ إِلَّا فِي كِتَٰبٖ مِّن قَبۡلِ أَن نَّبۡرَأَهَآۚ إِنَّ ذَٰلِكَ عَلَى ٱللَّهِ يَسِيرٞ ﴿٢٢﴾
לא יפגע כל פגע, לא בארץ ולא בכם בעצמכם אשר איננו רשום בספר, לפני שאנו מגשימים אותו. אכן, זה קל עבור אללה.
لِّكَيۡلَا تَأۡسَوۡاْ عَلَىٰ مَا فَاتَكُمۡ وَلَا تَفۡرَحُواْ بِمَآ ءَاتَىٰكُمۡۗ وَٱللَّهُ لَا يُحِبُّ كُلَّ مُخۡتَالٖ فَخُورٍ ﴿٢٣﴾
לפיכך אל תיעצבו על אשר אבד לכם, ואל תתהוללו באשר העניק לכם, כי אללה אינו אוהב כל גאוותן שחצן.
لِّئَلَّا يَعۡلَمَ أَهۡلُ ٱلۡكِتَٰبِ أَلَّا يَقۡدِرُونَ عَلَىٰ شَيۡءٖ مِّن فَضۡلِ ٱللَّهِ وَأَنَّ ٱلۡفَضۡلَ بِيَدِ ٱللَّهِ يُؤۡتِيهِ مَن يَشَآءُۚ وَٱللَّهُ ذُو ٱلۡفَضۡلِ ٱلۡعَظِيمِ ﴿٢٩﴾
למען ידעו אנשי הספר כי אין להם חזקה על חסדי אללה, וכי החסד בידי אללה הוא, ואותו יעניק למי שירצה, כי אללה בעל החסד האדיר.
وَٱلَّذِينَ تَبَوَّءُو ٱلدَّارَ وَٱلۡإِيمَٰنَ مِن قَبۡلِهِمۡ يُحِبُّونَ مَنۡ هَاجَرَ إِلَيۡهِمۡ وَلَا يَجِدُونَ فِي صُدُورِهِمۡ حَاجَةٗ مِّمَّآ أُوتُواْ وَيُؤۡثِرُونَ عَلَىٰٓ أَنفُسِهِمۡ وَلَوۡ كَانَ بِهِمۡ خَصَاصَةٞۚ وَمَن يُوقَ شُحَّ نَفۡسِهِۦ فَأُوْلَـٰٓئِكَ هُمُ ٱلۡمُفۡلِحُونَ ﴿٩﴾
וגם (בעבור) אלה שגרו בבית (אל-מדינה) וקיבלו את האמונה (באסלאם) לפני הגירתם (של אנשי מכה), האוהבים את אלה שהיגרו אליהם ואינם חשים צורך בלבבם לקבל את אשר קיבלו (המהגרים), ויתנו להם העדפה, אף- על-פי שהם בעצמם נזקקים. הכובשים את תאוות נפשם, אלה הם יהיו המצליחים
وَٱلَّذِينَ جَآءُو مِنۢ بَعۡدِهِمۡ يَقُولُونَ رَبَّنَا ٱغۡفِرۡ لَنَا وَلِإِخۡوَٰنِنَا ٱلَّذِينَ سَبَقُونَا بِٱلۡإِيمَٰنِ وَلَا تَجۡعَلۡ فِي قُلُوبِنَا غِلّٗا لِّلَّذِينَ ءَامَنُواْ رَبَّنَآ إِنَّكَ رَءُوفٞ رَّحِيمٌ ﴿١٠﴾
וגם (לאלה) אשר באו אחריהם ואמרו: “ריבוננו! סלח לנו ולאחינו אשר קדמו לנו באמונה, ואל תיתן טינה בתוכנו נגד אלה אשר האמינו. ריבוננו! אתה הרחום והחנון.”
يَـٰٓأَيُّهَا ٱلَّذِينَ ءَامَنُواْ ٱتَّقُواْ ٱللَّهَ وَلۡتَنظُرۡ نَفۡسٞ مَّا قَدَّمَتۡ لِغَدٖۖ وَٱتَّقُواْ ٱللَّهَۚ إِنَّ ٱللَّهَ خَبِيرُۢ بِمَا تَعۡمَلُونَ ﴿١٨﴾
אתם המאמינים! יראו מאללה! על כל נפש לבחון ולבדוק מה הכינה למחר. ויראו את אללה, כי אללה יודע את כל אשר אתם עושים.
إِن يَثۡقَفُوكُمۡ يَكُونُواْ لَكُمۡ أَعۡدَآءٗ وَيَبۡسُطُوٓاْ إِلَيۡكُمۡ أَيۡدِيَهُمۡ وَأَلۡسِنَتَهُم بِٱلسُّوٓءِ وَوَدُّواْ لَوۡ تَكۡفُرُونَ ﴿٢﴾
אם הם ישלטו בכם, הם ינהגו בכם כמו באויבים וישלחו גם את ידיהם וגם את לשונותיהם לחרוש מזימות, וירצו שתכפרו!
۞وَإِذَا رَأَيۡتَهُمۡ تُعۡجِبُكَ أَجۡسَامُهُمۡۖ وَإِن يَقُولُواْ تَسۡمَعۡ لِقَوۡلِهِمۡۖ كَأَنَّهُمۡ خُشُبٞ مُّسَنَّدَةٞۖ يَحۡسَبُونَ كُلَّ صَيۡحَةٍ عَلَيۡهِمۡۚ هُمُ ٱلۡعَدُوُّ فَٱحۡذَرۡهُمۡۚ قَٰتَلَهُمُ ٱللَّهُۖ أَنَّىٰ يُؤۡفَكُونَ ﴿٤﴾
ואם תראה אותם, מראם החיצוני ייראה לך הגון, ואם ידברו, אתה תקשיב לדבריהם. אך הם למעשה כמו ערימת עצים חלולים. הם חושבים שכל צעקה מכוונת נגדם. הם האויב האמתי, לכן, היזהר מהם, ארורים יהיו בעיני אללה, עד מתי הם ימשיכו לשקר?
ٱلَّذِي خَلَقَ سَبۡعَ سَمَٰوَٰتٖ طِبَاقٗاۖ مَّا تَرَىٰ فِي خَلۡقِ ٱلرَّحۡمَٰنِ مِن تَفَٰوُتٖۖ فَٱرۡجِعِ ٱلۡبَصَرَ هَلۡ تَرَىٰ مِن فُطُورٖ ﴿٣﴾
וזה הוא אשר ברא שבעה רקיעים זה מעל זה. לא תמצא כל חוסר עקביות במה שברא הרחמן. שא עיניך אל השמיים וראה, היש שם אפילו סדק אחד?
ثُمَّ ٱرۡجِعِ ٱلۡبَصَرَ كَرَّتَيۡنِ يَنقَلِبۡ إِلَيۡكَ ٱلۡبَصَرُ خَاسِئٗا وَهُوَ حَسِيرٞ ﴿٤﴾
הבט שוב ושוב, ועיניך ישובו נכלמות ועייפות.
فَلَمَّا رَأَوۡهُ زُلۡفَةٗ سِيٓـَٔتۡ وُجُوهُ ٱلَّذِينَ كَفَرُواْ وَقِيلَ هَٰذَا ٱلَّذِي كُنتُم بِهِۦ تَدَّعُونَ ﴿٢٧﴾
ואולם, כאשר הם ראו אותו(העונש מאללה) מגיע, קדרו פני אלה אשר כפרו, ואז ייאמר להם: “זה הדבר אשר קראתם לו!”
وَدُّواْ لَوۡ تُدۡهِنُ فَيُدۡهِنُونَ ﴿٩﴾
הם רוצים שתיסוג, כדי שייסוגו.
وَلَا تُطِعۡ كُلَّ حَلَّافٖ مَّهِينٍ ﴿١٠﴾
ואל תקשיב לשקרן אשר נשבע לחינם,
هَمَّازٖ مَّشَّآءِۭ بِنَمِيمٖ ﴿١١﴾
ואל תקשיב לרכלן אשר מוציא דיבה,
مَّنَّاعٖ لِّلۡخَيۡرِ مُعۡتَدٍ أَثِيمٍ ﴿١٢﴾
אשר מונע את הטוב, ואשר מעודד חטאים ופשעים.
فَلَمَّا رَأَوۡهَا قَالُوٓاْ إِنَّا لَضَآلُّونَ ﴿٢٦﴾
אבל, כאשר הם ראו את הגן, הם זעקו “אבדנו!
بَلۡ نَحۡنُ مَحۡرُومُونَ ﴿٢٧﴾
ונותרנו חסרי כל!”
لَّوۡلَآ أَن تَدَٰرَكَهُۥ نِعۡمَةٞ مِّن رَّبِّهِۦ لَنُبِذَ بِٱلۡعَرَآءِ وَهُوَ مَذۡمُومٞ ﴿٤٩﴾
אם לא היו מגיעים אליו הרחמים של ריבונו, הוא היה מוטל אל היבשה החשופה בבושה,
فَٱجۡتَبَٰهُ رَبُّهُۥ فَجَعَلَهُۥ مِنَ ٱلصَّـٰلِحِينَ ﴿٥٠﴾
אך ריבונו בחר בו, ועשה אותו לאחד מהצדיקים
وَإِن يَكَادُ ٱلَّذِينَ كَفَرُواْ لَيُزۡلِقُونَكَ بِأَبۡصَٰرِهِمۡ لَمَّا سَمِعُواْ ٱلذِّكۡرَ وَيَقُولُونَ إِنَّهُۥ لَمَجۡنُونٞ ﴿٥١﴾
הכופרים כמעט גרמו לך למעוד דרך מבטם, כאשר הם שמעו את הקוראן, ואמרו: “הוא אינו שפוי”.
وَمَا هُوَ إِلَّا ذِكۡرٞ لِّلۡعَٰلَمِينَ ﴿٥٢﴾
אך, אין זו זולת אזהרה (נצחית) לכל העולמים!
ثُمَّ نَظَرَ ﴿٢١﴾
לאחר מכן, הוא התבונן מסביב,
ثُمَّ عَبَسَ وَبَسَرَ ﴿٢٢﴾
לאחר מכן, הוא קימט את מצחו בזעם,
وُجُوهٞ يَوۡمَئِذٖ نَّاضِرَةٌ ﴿٢٢﴾
יהיו פנים זוהרות,
إِلَىٰ رَبِّهَا نَاظِرَةٞ ﴿٢٣﴾
אשר מביטות אל ריבונו
وَوُجُوهٞ يَوۡمَئِذِۭ بَاسِرَةٞ ﴿٢٤﴾
ופנים ביום ההוא חשוכות,
تَظُنُّ أَن يُفۡعَلَ بِهَا فَاقِرَةٞ ﴿٢٥﴾
הפוחדות ממהלומה מוחצת.
إِنَّآ أَنذَرۡنَٰكُمۡ عَذَابٗا قَرِيبٗا يَوۡمَ يَنظُرُ ٱلۡمَرۡءُ مَا قَدَّمَتۡ يَدَاهُ وَيَقُولُ ٱلۡكَافِرُ يَٰلَيۡتَنِي كُنتُ تُرَٰبَۢا ﴿٤٠﴾
היום הזה ודאי יגיע, לכן, כל מי שחפץ בכך, ישוב אל ריבונו.
۞وَيَطُوفُ عَلَيۡهِمۡ وِلۡدَٰنٞ مُّخَلَّدُونَ إِذَا رَأَيۡتَهُمۡ حَسِبۡتَهُمۡ لُؤۡلُؤٗا مَّنثُورٗا ﴿١٩﴾
ממעיין הנובע ושמו ”סלסביל”.
كَأَنَّهُمۡ يَوۡمَ يَرَوۡنَهَا لَمۡ يَلۡبَثُوٓاْ إِلَّا عَشِيَّةً أَوۡ ضُحَىٰهَا ﴿٤٦﴾
ביום שבו הם יראו אותה, הם ירגישו כאילו כל חייהם בעולם הזה היו לא יותר מערב אחד או בוקר אחד.
فَلۡيَنظُرِ ٱلۡإِنسَٰنُ إِلَىٰ طَعَامِهِۦٓ ﴿٢٤﴾
האדם צריך להתבונן באוכל שלו.
وَيَنقَلِبُ إِلَىٰٓ أَهۡلِهِۦ مَسۡرُورٗا ﴿٩﴾
וחוזר אל האנשים שלו בשמחה.
إِنَّهُۥ كَانَ فِيٓ أَهۡلِهِۦ مَسۡرُورًا ﴿١٣﴾
הוא נהג לחגוג עם חבריו,
فِيهَا عَيۡنٞ جَارِيَةٞ ﴿١٢﴾
ובו יהיה להם מעיין שופע.
فَأَمَّا ٱلۡإِنسَٰنُ إِذَا مَا ٱبۡتَلَىٰهُ رَبُّهُۥ فَأَكۡرَمَهُۥ وَنَعَّمَهُۥ فَيَقُولُ رَبِّيٓ أَكۡرَمَنِ ﴿١٥﴾
ובאשר לבני האדם, אם ריבונו ינסה אותו בשפע של כבוד וחסד, יאמר: “ריבוני העניק לי כבוד.”
وَأَمَّآ إِذَا مَا ٱبۡتَلَىٰهُ فَقَدَرَ عَلَيۡهِ رِزۡقَهُۥ فَيَقُولُ رَبِّيٓ أَهَٰنَنِ ﴿١٦﴾
אך, אם ריבונו יבחן אותו ויגביל את מחייתו, הוא יאמר: “ריבוני ביזה אותי”.
أَيَحۡسَبُ أَن لَّمۡ يَرَهُۥٓ أَحَدٌ ﴿٧﴾
האם הוא בצדק סובר שאף אחד לא צפה בו?
أَلَمۡ نَجۡعَل لَّهُۥ عَيۡنَيۡنِ ﴿٨﴾
האם לא בראנו לו זוג עיניים?
وَلِسَانٗا وَشَفَتَيۡنِ ﴿٩﴾
ולשון? וזוג שפתיים?
وَنَفۡسٖ وَمَا سَوَّىٰهَا ﴿٧﴾
ובנשמה ובמי שעיצב אותה בשלמות,
فَأَلۡهَمَهَا فُجُورَهَا وَتَقۡوَىٰهَا ﴿٨﴾
והדריך אותה להבחין בין טוב לרע,
قَدۡ أَفۡلَحَ مَن زَكَّىٰهَا ﴿٩﴾
אכן, זכה מי שטיהר אותה (מחטאים)!
وَقَدۡ خَابَ مَن دَسَّىٰهَا ﴿١٠﴾
ואז אשר השחית אותה ודאי ייכשל!